זכוּת אָבוֹת יָגֵן עָלֵינוּ: המרא דאתרא במסע השתטחות מיוחד על ציוני אבותיו הקדושים במרוקו

 
באופן נדיר ומיוחד, בתחילת השבוע יצא כבוד המרא דאתרא בנש"ק הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א למסע נורא הוד, להשתטח על קברי אבותיו הק' במרוקו למספר ימים לתפילות לישועת כלל עמו ישראל.
למסע קודש זו התלוו רעיתו הרבנית הצדקנית תליט"א, בנו האדמו"ר רבי יאשיה יוסף פינטו שליט"א ועוד מבני משפחתו, שם במרוקו הצטרפו קבוצה של יהודים השוהים במקום מישיבת "שובה ישראל" ועוד נכבדים מהקהילה היהודית, אשר לשמחתם הרבה הגיעו לייחל ולקבל את ברכתם בביקורם הנדיר בארצם.
כבר בשדה התעופה, המרא דאתרא הגר"ח פינטו התקבל בכבוד גדול השמור לאנשי ממשלה בכירים, לקראתם יצאה משלחת של מכובדים בשם מלך מרוקו שזרזו את כניסתם למדינה והתקבלו בברכת "מירחבא ביקום פלבלאדקום" - مرحبا بكم في بلادكم.
מטעם המלך הזמינו אותם לארוחה גדולה, יצויין כי מיציאתם משדה התעופה, הועמד לראשות המרא דאתרא ופמלייתו רכב גדול עם ליווי משטרתי צמוד לכל המסע במשך שהותם במרוקו בימים אלו.
ברגשי התעלות והתרוממות החל הגר"ח פינטו את מסעו בעיר 'מארכש', שם בבית העלמין טמונים גאוני עולים קדושים וטהורים אשר עדיין רבים מהם, הציבור לא שמע אודותם, על קדושתם ונוראתם ובגדלותם בתורה, הגר"ח פינטו אשר כידוע ידיו רב לו בצדיקי וקדושי עליון אשר כבר מימי נערותו נקשר אליהם ולתורתם בעבותות אהבה ובמסירות נפש עילאית ואף דאג והציל את מנוחתם, אשר ינוחו על משכבותם תחת רגבי עפר ללא חששות.
במשך הימים כמעט ולא עצם עין, בכל מקום ומקום נשא תפילות למען הכלל והפרט, במצבות מסויימות התעכב ולאחר קריאת התהילים סיפר והביא עובדות והנהגות קודש על אותו צדיק ונשגב אשר טמון במקום זה מאות בשנים, ציבור המשתתפים תיאר את ההתרגשות העילאית לשמע הדברים מפיו של הגר"ח פינטו כאשר הביא בעל פה את המקורות כפי ששמע מאבותיו או מזקני עירו "אסווירא" עוד שהיה נער צעיר לימים.
לשיאי התרוממות היה בעת שהגיעו לקבר זקנו הגדול הרה"ק רבי חיים פינטו (הראשון) זיע"א הנמצא בבית העלמין העתיק בעיר 'אסווירה' (מוגאדור) שבמרוקו, שהיה מגדולי רבני מרוקו ושמעו הולך בכל הארצות.
עם כניסתם לבית העלמין בשעת הצהריים, עברו קודם לקברו של בנו הרה"צ רבי יהודה הדאן פינטו זצ"ל אשר בשנים האחרונות בנו אוהל על קברו, כדי שרבים אשר מבקשים על קברו, יוכלו לראות את מקום ציונו הק' ולהעתיר בתפילות על ציונו.
כך כשהגר"ח פינטו מחזיק ביד בנו האדמו"ר רבי יאשיה פינטו פסעו בזהירות בין הקברים הרבים שעל חלקם הצביע הגר"ח פינטו שהם היו בגדר 'חסידא ופרישא' והיו ידועים בקהילות כאנשי תורה ותפילה והולכים בדרך החסידות.
כשהגיעו לקברו של רבי יהודה הדאן פינטו זצ"ל, הגר"ח פינטו הביט על הציון וראה שהוא שמור כראוי לכבודו של צדיק והניח ידו על הציון ונישק והחל בתפילה וקריאת תהילים, בסיום התפילה בירך את כל הנאספים.
בשלב זה דיבר בשבחו של הצדיק מור זקנו רבי הדאן זצוק"ל ואמר, הצדיק שאנו מתפללים כאן על קברו רבי הדאן פינטו שהוא בנו של זקננו הגדול הרה"ק רבי חיים פינטו (הראשון) זיע"א היה צדיק תמים והיה ניחון בשלל מעלות טובות והן: גדול בתורה, חסיד במעשיו, גומל חסדים טובים, ואיש מופת. וכך היו מכנים אותו, החכם השלם והכולל, חזרן במצוות ובעל חסדים, זוכה ומזכה את הרבים, החסיד העניו, איש קדוש, מלומד בניסים.
סיפר את השושלת של רבי הדאן שהוא בנו של מו"ז רבי חיים פינטו הגדול שהיה בנו של רבי שלמה פינטו שהיה נשוי עם אחותו של הרה"ק רבי כליפא מלכה זצוק"ל שהיה ידוע כתלמיד חכם ואיש קדוש.
זכה לגדול בצל אביו הגדול רבי חיים זיע"א והתפתח, עד שנעשה גברא רבה שזכותו עומדת לו בפני עצמו. אביו, שהיה רבן של ישראל, חינך את בנו לא רק לשאיפות ודרגות גבוהות בתורה וחסידות, אלא השקיע בו גם כוחות רבים, להנחותו בדרכם המיוחדת של שושלת המשפחה צדיקי משפחת פינטו - דרך הנתינה והעזרה לזולת.
כפי שאמרתי רבי הדאן היה "חזרן במצוות" והוא חידש חידוש בחלוקת הצדקה שחילק, לטעמו לא היה די בחלוקת מעות צדקה לעניים אלא היה דואג שהכסף היה מגיע ליעוד שאיו נאסף, וצרכי הנזקקים מתמלאים.
הוא לא היה מחפש רק לקיים, אלא מחזר אחריהן לחדש בהן, להוסיף להן שלימות על שלימות. "חזרן" גם כן שלא התעייף מלקיים את אותה מצוה פעמים רבות, נתן וחזר ונתן, פתח את אוצרו לחלק ליתום או יתומה זו מתוך ליבו הטוב והרחום.
היה גם "זוכה ומזכה את הרבים", זו היה דרכו בקודש, לזכות את הקהל במצוות, והיה מקרב ליבן לאביהם שבשמים בכל עת צרה וצוקה היא מקהיל קהילות ברחוב ליד ביתו שהיה בבית אביו רבי חיים זיע"א, שופך את תפילותיו בקול זעקה ומעורר את לב הרבים לתשובה, ומעתיר עליהם, וזכה שמן השמים תפילותיו התקבלו. כך היה פעמים רבות, בפרט בעת עצירת גשמים, כאשר יבשו הבורות, היה מוציא את התיבה לרחבת ה'מלאח', ומתפלל ברחובה של עיר. קולו הצלול הרעיד את הלבבות ופתח חלונות רקיע, ומן השמים ענוהו בגשמי ברכה ואכן היה איש קדוש חסיד ועניו ומלומד בנסים.
מסופר גם, שבצעירותו הגיע אליהם השר היהודי המפורסם באותם שנים, סיר משה מונטיפיורי, ונפגש עם רבי הדאן זצ"ל.
סיפרו אז, שלפני הפגישה של משה מונטיפיורי עם רבי הדאן, מפני הכבוד וההערכה, פרשו שטיחים רבים לכל אורך הרחוב ב'מלאח' היהודי עד לביתו של רבי הדאן זצל.
באותם זמן היתה גזרה קשה על עלילה על יהודי בחשד לרצח נתין ספרדי ואותו יהודי נגזר עליו גזר דין מוות, והיה פחד נורא וחשש לפוגרום שיעשו ביהודים, רבי הדאן שוחח עם סיר משה מונטיפיורי, שפעל רבות והשתדל עבור אחיו היהודים, ונפגש במרקש עם המלך מוחמד הרביעי, שהבטיח להגן על יהודי העיר, ולשחרר את הנידון למות, ובמקביל הבטיח גם להיטיב הטבות שונות עם היהודים.
משם המשיכו בצעדה קצרה לאוהל המפורסם של זקנו הגדול הרה"ק רבי חיים פינטו (הראשון) זיע"א, הגר"ח פינטו כשהוא אוחז בידיו של שני בניו האדמו"ר רבי יאשיה פינטו ורבי מנחם פינטו עלה את המדרגות באוהל הציון ובכניסה נעמד מעט וכשהתקרב למצבת הציון במרכז האוהל בדחילו ורחימו, השתטח על הציון כשדמעות זלגו מעיניו.
שם הרגיש ששערי שמים פתוחים והעתיר בתפילות ובתחנונים, ערך ברכה מיוחדת לכל תושבי העיר אשדוד בפרט וארץ ישראל בכלל, התפלל על המצב בו נתון עם ישראל בימים אלו אשר הספק מרובה על הוודאי ואין איש יודע מה ילד יום, כשרוחות מלחמה נושבים כל רגע מכיוון אחר והוסיף תפילה וברכה על לומדי התורה בארץ ישראל שתתבטל מעליהם כל הגזרות הקשות ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלוקים וכי לה' המלוכה ומושל בגויים, כן בירך את חיילי צה"ל וכוחות הבטחון וכל המשתתפים שהגיעו למעמד התפילה.
לאחר מכן נשא דברים קצרים אודות סבו הגדול וציין שהיות קרובים אנו להילולתו של בעל אור החיים הקדוש זיע"א נציין את הקשר בשורש נשמתם של קדושים וטהורים אלו מלבד הקשר המשפחתי.
כידוע, בשנת תק"ג, ביום ט"ו בתמוז, היום בו שקעה שמשו של רבינו חיים בן עטר בעל "אור החיים" הקדוש – זרח שמשו של רבינו חיים פינטו הגדול. ואז היו אומרים: "וזרח השמש ובא השמש".
מספרים ששמחה גדולה היתה בבית אביו הרה"ק רבינו שלמה פינטו, בעת לידתו של רבי חיים ובפרט שעברו טלטולים קשים ורק לאיר שנשא את הצדקת הרבנית מרת שמחה, אחות הצדיק רבינו כליפא מלכה זצוק"ל, החל אז להגיע לשלווה וכשהגיע הרך הנולד היתה שמחה גדולה מאוד בביתו, בפרט שהרגיש באור היקרות הבוקע מפניו של התינוק הקטן שעדייו לגדולות.
גיסו הגדול - רבי כליפא שהצטרף אף הוא לשמחה הגדולה, הבין שנשמה גבוהה ירדה לעולם ברך הנולד לרבי חיים וערך תפילה מיוחדת תוך כדי שתהה מה מיוחד בזמן זה דווקא?
רבי כליפא קיבל בחלומו ששמע: זה עתה נשמה גבוהה גדולה יותר מהעולם השפל. נשמת רבי חיים בן עטר נסתלקה ממקום מושבה בירושלים עיר הקודש, וכל נשמות הצדיקים אצים ורצים רציניים לשמוע את דרשתו.
רבי כליפא מיד התעורר וקרא בקול גדול לגיסו הצדיק רבי חיים: השם לבנך יקרא "חיים", עכשיו נפטר בירושלים דודי רבי חיים בן עטר, וזה העת הגדול לקרוא לתינוק בשמו, כדי שיזכה שתשכון בו נשמתו הגדולה, בבחינת "וזרח השמש ובא השמש".
ואכן כך היה, אביו רבי שלמה שמע בקול גיסו, ובעת הברית קרא את שם בנו הנולד לו: "חיים", על שמו של רבינו חיים בן עטר ה"אור החיים" הקדוש, דוד אשתו.
יצויין עוד, שלמרות הנסיעה החשובה, הגר"ח פינטו התקשר כל יום למועצה הדתית ושוחח עם יד ימינו הרה"ג ר' אברהם בוגנים רב מחלקת כשרות על מנת לוודא על הנעשה בכשרות בנישואין ועוד.
מסע מרומם ונעלה זה עם התפילות והשתפכות הנפש, והמעשים המרתקים על גדולי וצדיקי השושלת המפוארה, הותירה רושם כביר על כל המשתתפים וכך חזרו כל אחד למקומו בתחושה של התעלות והתרוממות להתחזק בעבודת ה' ולהיות דבוק בצדיקים כשהם טעונים ברגשי אש קודש ובחוויות רוחניות מציוני קודשם של צדיקי הדור זיע"א.