"הוא כבש": בליקווד התורתית מתרגשים מהגאון האשדודי

גאב"ד 'בני פנחס' אשדוד, הגרי"ב שרייבר שליט"א, ממשיך את מסעו בארה"ב למען עולם התורה, ויהדות ארה"ב יוצאת מכליה בהתרגוש נוכח המחזה שבו הגאון שמתמודד עם מצב רפואי מורכב מוסר שיעורים עיוניים עמוקים הסוחפים עמם את ציבור הלומדים.

בעקבות התופעה שכמותה לא ראתה ליקווד התורתית, התארגנו אברכי ליקווד למבצע מיוחד במסגרתו הם מקבלים על עצמם 'קבלות' שיביאו בע"ה לרפואתו של הגאון האורח. במקביל, פירסם הרב משה לוקוב, מ'יתד' באנגלית, טור שבו הוא מדווח על התופעה שהיתה לשיחת היום בליקווד התורתית.

הרי הוא לפניכם: 

הוא בא. הוא ראה. הוא כבש.

עד השבוע האחרון, מעטים בלייקווד שמעו על הרב ישראל בונים שרייבר, ראש ישיבת "נשיא הדעת" בארץ ישראל.

שמו הופיע ברשימת גדולי התורה שהגיעו מארץ ישראל מטעם "קרן עולם התורה", ועורר את השאלה המתבקשת: "מי הוא, ולמה הוא מגיע אם אף אחד לא מכיר אותו?"

ברשימה שכללה ראשי ישיבות מפורסמים כמו הרב דב לנדו, הרב יעקב הלל, הרב יוסף שברוני והרב חיים מרדכי אוזבנד, שמו של הרב ישראל בונים שרייבר לא נראה כבעל משמעות מיוחדת.

ביום שני בבוקר נתלתה מודעה בבית מדרש גבוה (BMG) שלפיה הרב שרייבר ימסור שיעור. חדר האוכל, שבו התקיים השיעור, התמלא בתלמידים. הם הניחו שאם הוזמן למסור שיעור בסוגיה המאתגרת של "טברא או שתיא", ודאי מדובר באדם חשוב, גם אם לא שמעו עליו מעולם.

נכנס אדם גבוה, ללא זקן – בשל מאבקו המתמשך במחלה – והתיישב ליד שולחן.

הדבר היחיד שהיה על השולחן היה מיקרופון.

לא גמרא בבא קמא.

לא ספרים.

לא פתקים.

הוא החל למסור את השיעור בבהירות, ביישוב הדעת ובהתלהבות גלויה. הוא ציטט גמרות ומפרשים בעל פה, ושילב אותם בפסיפס מרהיב שהאיר את נבכי הסוגיה.

ראשי ישיבות ותלמידים התערבו, שאלו על יסודותיו והקשו קושיות. הוא השיב בביטחון ובשמחה, כאדם שנהנה ממלחמתה של תורה.

התלמידים עמדו מרותקים. משהו יוצא דופן התרחש לנגד עיניהם בזמן אמת, והם היו חלק ממנו.

גם כשהשעה התאחרה, איש לא זז ממקומו. כולם היו תלויים בכל מילה, בכל ניואנס ובכל הערה.

השמועה התפשטה במהירות:

"יש כאן ראש ישיבה שיכול פשוט להיכנס ולמסור שיעור מושלם, בבהירות וב'גשמאק'. אם הוא מסוגל לעשות זאת בסוגיה כה קשה – כנראה שהוא מסוגל לעשות זאת בכל תחום."

ההזמנות החלו לזרום. מישיבות שלמדו את המסכתות הקלאסיות ועד כוללים וחבורות שלמדו נושאים אחרים – הרב שרייבר נענה לכולן.

בכל מקום חזר אותו מחזה:

הוא ישב ליד שולחן עם מיקרופון, בלי ספרים, בלי פתקים ובלי הכנה נראית לעין. ובכל פעם מחדש העניק סקירה מקיפה ומעמיקה של כל סוגיה שהתבקש לדבר עליה.

בדרך לשיעור אחד אף ביקשו ממנו לדבר על נושא אחר לגמרי מזה שתוכנן.

לא הייתה שום בעיה.

ריבית, אמירה לעכו"ם, טריפות, מקוואות, טהרות – נושאים אקראיים לחלוטין. הוא פשוט נכנס, ריתק את הקהל והציג יסודות עמוקים ומחושבים היטב. ימים לאחר מכן, השומעים עדיין חזרו על נקודותיו, ואפילו ההערות האגביות שהוסיף בדרך היו מלאות תוכן. ראשי ישיבות ציטטו אותו בשיעוריהם.

כל העיר – לומדי תורה ומחזיקי תורה כאחד – עמדה דרוכה וצפתה בתופעה.

ותיקי לייקווד סיפרו שמעולם לא ראו דבר כזה: תלמיד חכם שמגיע לעיר וגורם לכולם לרצות עוד.

עיר מלאה תלמידי חכמים וסופרים, ובכל זאת אדם אחד מצליח להפוך לנושא השיחה המרכזי בזכות ידיעותיו בתורה.

אבל לא רק התורה שלו כבשה את הלבבות.

זו הייתה רוממות התורה.

זו הייתה השמחה הניכרת שלו בתורה.

זו הייתה ההתרוממות הרוח שנבעה מכך שהתגבר על מגבלות גופניות כדי להפיץ תורה.

זה מה שחיבב אותו על צעירים ומבוגרים כאחד.

אולי הדבר מלמד משהו עמוק יותר גם על לייקווד עצמה.

לייקווד של היום רחוקה מאוד מהעיירה שבה הקים הרב אהרן קוטלר את ישיבתו לפני 83 שנה כדי להתרחק מהסחות הדעת של העיר הגדולה. כבר אין בה בתי מלון מפוארים, חוות רחבות ידיים ורחובות שקטים ללא רמזורים.

לייקווד של 2026 היא מטרופולין רחב ידיים – רשת של קהילות המחוברות זו לזו, המכילה את כל גווני היהדות: בתי כנסת, קהילות, מוסדות, עסקים, מסעדות וכל מה שעיר ואם בישראל כוללת.

כאשר אדם כמו הרב ישראל בונים שרייבר מצליח להיות נושא השיחה של עיר שלמה, הדבר מוכיח שבליבה לייקווד עדיין נשארה עיר של תורה.

זוהי עיר שבה אנשים – צעירים ומבוגרים, לומדי תורה ותומכי תורה – עדיין יודעים להעריך תלמיד חכם המסוגל לרומם קהל, להעניק בהירות, גשמאק והנאה טהורה מלימוד ומידיעת התורה ברמה שרוב האנשים רק שואפים להגיע אליה.

הרב שניאור קוטלר, ראש ישיבת בית מדרש גבוה, שיום השנה ה־44 לפטירתו חל השבוע, כתב בספרו נועם שיח על התורה (פרשת בהעלותך) שהאופן שבו חנה עם ישראל סביב המשכן במדבר מהווה מודל לעיר יהודית אידיאלית. במרכזה עומדת הישיבה, וסביבה מתפתחת עיר שלמה. כתוצאה מכך, השפעת הישיבה מחלחלת לכל העיר, כשם שהברכות הנוצרות מכוח התורה מתפשטות לכל עבר.

במבט לאחור, נראה שהרב שניאור שרטט את התוכנית של העיר שהתפתחה במשך קרוב לעשרים שנות הנהגתו כראש הישיבה. בשנים הללו עברה לייקווד מהפך – מ"לייקווד הישיבה" ל"לייקווד העיר".

למרות גודלה וגיוונה העצום כיום, המנוע שמניע את לייקווד הוא יותר מעשרת אלפים תלמידי בית מדרש גבוה, יחד עם הלומדים בישיבות ובכוללים הרבים באזור. הם מספקים את האנרגיה הרוחנית שמביאה את הברכה וההצלחה שלה זכתה לייקווד, בחסדי שמים.

אחרי השבוע האחרון, כמעט לא נשארו אנשים בלייקווד שלא שמעו על הרב ישראל בונים שרייבר.

ואולי יותר מכל דבר אחר, זה מוכיח מהו ליבה האמיתי של לייקווד:

התורה.

מתיקות התורה.

הגשמאק של התורה.

והברכה שהתורה מביאה עמה – פעם אחר פעם.