ב'מארכאש' ובבית העלמין: מסע הישועות במרוקו נחתם בהשתטחות על קברי הצדיקים

לקראת תום מסע הקודש של המרא דאתרא בנש"ק הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א בקברי הצדיקים במרוקו, כשהיה אמור לשוב לאשדוד בסוף השבוע שעבר לקראת שבת קודש, התבקש ברגע האחרון לערוך את השבת בקרב בני הקהילה המקומית, יחד עם בנו האדמו"ר הרה"צ רבי יאשיה יוסף פינטו שליט"א.

במהלך השבוע, כשנודע דבר הנסיעה הנדירה, הצטרפה קבוצה קטנה מישראל – חלקם תושבי אשדוד – כדי לשהות לצד הרבנים, להתברך מפיהם ולשמוע על אודות אותם צדיקים מראשי שושלת המשפחה. בכל אתר ואתר, הרחיב המרא דאתרא הגר"ח פינטו בסיפורים על דמויותיהם, כפי שנמסרו לו מדור לדור, כשחלק מהדברים כבר הועלה על ידו עלי ספר בחיבוריו שיצאו לאור.

העלייה לציון הקדוש ב'מארכש'

ביום שישי, ערב שבת קודש, הגיעו המרא דאתרא הגר"ח פינטו ופמלייתו לעיר 'מארכש', במטרה לפקוד את בית העלמין היהודי הגדול, אשר ידוע כי טמונים בו תלמידי חכמים מופלגים, צדיקים קדושים וטהורים.

עיקר המגמה הייתה לעלות ולהשתטח על ציונו של הרב החסיד, עיר וקדיש, הדיין המצוין רבי דוד חזן זצוק"ל, אשר כיהן כחבר בית דינו של זקנו של הרב, הרה"ק רבי חיים פינטו זצוק"ל.

עם כניסתם לבית העלמין, מלווים בקבוצה נכבדת, עברו הנוכחים את אולם ההספדים שבכניסה וצעדו בין השבילים והקברים בחלקו הראשון של בית החיים. הגר"ח פינטו הביט לכל עבר ונזכר בביקוריו הקודמים במקום בשנים עברו. לאחר הליכה של דקות ספורות, הגיעו אל אוהל הציון.

הגר"ח פינטו נכנס ראשון, נגע בשתי ידיו במצבה והחל בתפילה נרגשת, כשהוא אחוז שרעפי קודש וניכרת עליו התרגשות גדולה ומיוחדת. לאחר מכן פתח בסדר אמירת תהילים, והציבור קרא יחד את המזמורים "מזמור שיר ליום השבת", "אנא בכח", "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה" ו"יושב בסתר עליון".

עם סיום אמירת פרקי התהילים, החלו הנוכחים בהכנה לקראת שבת קודש, וניגנו יחד ברגש את פיוט "לכה דודי לקראת כלה". לאחר מכן זימרו בניגון מיוחד את הפיוט "יָ-הּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת, הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ", שחיבר הרה"ק רבי אהרון הגדול מקרלין זצוק"ל.

"אנו נמצאים בקודש הקודשים"

לאחר מכן פנה הגר"ח פינטו יחד עם בנו הגר"י פינטו ובנו רבי מנחם, וישבו בסמוך לציון. בעוד הקהל כולו מתאסף, נדחק ומסתופף מסביב, החל המרא דאתרא הגר"ח פינטו לשאת דברים נרגשים על אודות הצדיק הקדוש רבי דוד חזן זצ"ל:

"אנו נמצאים בקודש הקודשים של רבי דוד חזן זצוק"ל. אני בטוח ומשוכנע שהצדיק הקדוש רבי דוד חזן ורבי אברהם אזולאי זצוק"ל שמחים היום על אשר באנו לכאן, בזכות שזיכנו הצדיק רבי יאשיה פינטו – ה' ישמרהו ויחיהו – במעמד הקדוש הזה. אינני יודע אם נערך פה מעמד קדוש מעין זה, שבו בני תורה מגיעים לכאן להשתפך בתפילה לכבוד הצדיקים, כדי שיעלו את שוועתנו לשמי מרומים.

אספר מעט על דמותו של הקדוש רבי דוד חזן שהיה קודש קודשים, כפי שניתן לראות ממה שחרתו על מצבת קבורתו: 'שקרא ושנה עם אליהו הנביא זכור לטוב'. רבי דוד בן חזן היה מן המאורות הגדולים שהאירו את שמיה התורניים של יהדות מרוקו בתקופתו של מור זקננו הגדול רבי חיים פינטו זצוק"ל. דמותו הפלאית הייתה קורנת ומזהירה, הדרת קודש אפפה את שמו, וקדושתו הייתה כשל שרפי מעלה. סיפרו עליו מעשי הנהגה של קדושה וחסידות בדרגות נשגבות ביותר, שאינן נתפסות בשכלם של אנשים פשוטים בני דורנו."

כד הדמעות של תיקון חצות ומעשה הקבורה הפלאי

הגר"ח פינטו המשיך וגולל סיפורים מדהימים על הנהגותיו של הצדיק:

"אחד הדברים שהתפרסמו על הצדיק אירע לעת פטירתו. סופר כי בכל לילה, בעת שערך 'תיקון חצות', היה בוכה בדמעות שליש. דמעותיו שנגרו מעיניו היו כנחל נובע, והוא קינן ללא הרף בדמעות חמות וטהורות על חורבן בית המקדש וגלות השכינה, תוך שהוא מתחנן על הגאולה הקרובה. רבי דוד ייחס לדמעות אלו חשיבות עליונה, ובכל לילה אגר אותן בכד חרס מיוחד, אותו הניח למשמרת בארון שבביתו.

לעת פטירתו, נקרא הצדיק בדחיפות לעיר מארכש על ידי מושל העיר, יחד עם מו"ז הרה"ק רבי חיים פינטו, לצורך דין תורה. היות שהיה לו חשש גדול מפני כוונותיו של המושל, נסערה רוחו, ובעת קריאת התורה בשבת קודש – בדיוק כשרצו לקרוא את עשרת הברות – התמוטט ונפטר לבית עולמו. בני העיר מארכש לא הסכימו בשום אופן שיחזירו את גופתו לעירו 'מוגאדור', שכן רצו שקדושתו תישאר ותגן על עירם.

מעשה נורא אירע בעת הקבורה: כאשר באו אנשי החברה קדישא להתעסק בטהרתו, כל מי שהתקרב אליו מעד ונפל ארצה, מבלי יכולת לגשת אל הגופה. אנשי החברה קדישא הבינו מיד כי יש דברים בגו, ומפאת רוב קדושתו של הצדיק אין הם רשאים לגעת בו. הם פנו בבהילות לרעהו, מו"ז רבי חיים פינטו זצוק"ל, וסיפרו לו על המתרחש. רבי חיים הרהר מעט וענה להם: 'צדיק זה היה מוריד בכל לילה דמעות בשעת תיקון חצות, ואת הדמעות הללו שמר בכד מיוחד המונח בארון מסוים בביתו. רק כשיעלה בידכם להביא את הכד הזה, תוכלו לגשת אליו, ובדמעות הללו תרחצו את גופו ותביאוהו לקבורה'.

אנשי החברה קדישא נסערו, שכן המרחק בין הערים עמד על שלושה ימי הליכה לכל כיוון. הם תהו כיצד יוכלו להמתין שישה ימים, דבר שיגרום לביזיון המת. בעוד כולם ממתינים למוצא פיו, ביקש מהם רבי חיים פינטו להמתין מעט, נכנס והסתגר בחדרו. כעבור זמן קצר יצא ואמר לגבאים: 'לכו לבית הכנסת המפורסם כאן במארכש, בית הכנסת "צלאת לעזאמה", ושם, בתוך ארון הקודש, תמצאו את הכד. הוציאו אותו ועשו כדבריי'.

אנשי החברה קדישא מיהרו במוצאי השבת אל בית הכנסת, פתחו את ארון הקודש ולהפתעתם הרבה מצאו שם את הכד, בדיוק כפי שניבא רבי חיים זצוק"ל. הם נטלו את הכד ומיהרו למקום שבו היה מוטל רבי דוד, וראה זה פלא: הפעם עלה בידם לגשת אל הגוף הטהור ללא כל פגע. הם טיהרו את גופו כמנהג, ונס בתוך נס אירע להם – כאשר הדמעות שבכד הספיקו בדיוק לטהרת הגוף כולו.

עוד סיפר הרב על עוצם שקידתו בתורה, כי כאשר היה יושב ולומד, היה קושר את פאותיו לוו ברזל בקיר, כדי שאם יירדם מתוך עייפות ותישמט ראשו, יתעורר מיד וישוב לתלמודו. וו ברזל זה שמור עד היום אצל רבי מאיר כהן."

הינוקא קדישא ("הנביא") וקדושת כותלי הבית

"לרבי דוד היו שתי בנות, ולאחר תקופה ביקשה רעייתו הצדקנית לזכות בבן זכר. רבי דוד אמר לה כי עדיין לא הגיעה העת לכך, אך לבסוף נולד להם בן ושמו אליהו. מאז לידתו נהג הילד בקדושה עילאית, ודיבר כבר בגיל מוקדם מאוד יחסית. הוא היה דורש בדברי תורה ומצרף תירוצים לקושיות חמורות בתלמוד ובזוהר. יתרה מזו, כשהיה רואה אדם ברחוב, היה אומר לו בגלוי אילו עבירות עבר, עד שהוריו הקדושים כבר לא ידעו כיצד לנהוג עמו.

בגיל שבע שנים בלבד השיב את נשמתו הטהורה לבוראה, והוא טמון בבית העלמין במוגאדור, בסמוך להרה"ק רבי יעקב ביבס זצוק"ל – שהיה מורו ורבו של מו"ז רבי חיים פינטו הגדול זצוק"ל ושל רבי דוד חזן זצוק"ל. על מצבתו הקטנה נחרתו המילים: 'ציון קבורת הינוקא קדישא (הנביא) בנו של הרב הקדוש המקובל האלוקי רבי דוד חזן זצוק"ל ת.נ.צ.ב.ה.'. הילד זכה לתואר 'ינוקא קדישא' בזכות מעשיו הקדושים של אביו, רבי דוד זצוק"ל.

פרט נוסף ומרתק הוסיף הגר"ח פינטו: ביתו של הרה"ק רבי דוד בן אלחזן היה בית קדוש, ולאחר פטירתו התגוררו בו גויים. רק בשנים האחרונות זכינו שיהודי יקר, מאחרוני היהודים במוגאדור וממקורבינו, רבי מאיר כהן ז"ל (הטמון כיום באשדוד בסמוך לקברו של אבינו זצ"ל), רכש את המבנה. שמעתי ממו"ר אבי הרמ"א פינטו זצ"ל שהתייחס לבית זה ואמר: 'אבן מקיר תזעק' – הכתלים הללו קדושים יותר מהעצמות שבקבר! כותלי הבית ספוגים בתורה שלמד הצדיק עם אליהו הנביא ובבכיות שבכה בתיקון חצות, וקדושתם עולה אף על זו של הציון עצמו."

תפילת נעילה וברכות לישועת הכלל

קודם צאתו מן המקום, המשיך הגר"ח פינטו בתפילה ואמר: "באנו לכאן בלב שבור ונדכא לעורר רחמים על עם ישראל, על הכלל ועל הפרט. זכות הצדיקים הקדושים הטמונים כאן תגן על בני הצדיק רבי יאשיה פינטו שליט"א, והקדוש ברוך הוא ישמור ויזכה אתכם".

הרב ערך ברכת 'מי שבירך' מיוחדת לכל המשתתפים בזכות שני הצדיקים הקבורים במקום – רבי דוד בן חזן זצוק"ל ורבי אברהם אזולאי זצוק"ל – ואיחל שנזכה לגאולה השלמה במהרה. כמו כן, בירך בחמימות את מר אוחיון, המטפל בציוני הצדיקים במסירות רבה, והוסיף: "מקום זה, מרוב מעלתו, נקרא 'ארץ ישראל הקטנה'. אני יושב כאן ורועד בכל רגע ורגע לעמוד במחיצתו של רבי דוד שהיה קודש קודשים".

בדרכו לצאת מאוהל הציון, נעמד הרב פעם נוספת בסמוך למצבת הצדיק והעתיר בתפילה לישועת הכלל והפרט. באותה שעה ניגשו המשתתפים אל המרא דאתרא הגר"ח פינטו, כשהם מנצלים את רגעי הרצון המיוחדים כדי להתברך מפיו לישועה, לרחמים ולגאולת כלל עמו ישראל.