"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק": החלו טקסי יום השואה

יום השואה והגבורה. טקסי יום השואה נפתחו הבוקר בשעה 10:00 בצפירת דומייה בת שתי דקות ברחבי מדינת ישראל, לזכר קורבנות השואה.

בשעה זו מתקיים טקס הנחת הזרים הממלכתי ביד ושם בהשתתפות ראש הממשלה נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, שורדי שואה ומשתתפים נוספים.

בשעה 11:00 יתקיים מעמד הדלקת נרות ציבורי ביד ושם, ובמקביל - ייפתח טקס יום הזיכרון הממלכתי לשואה "לכל איש יש שם" בכנסת. באותה שעה ייערך גם טקס הזכרון "לכל איש יש שם" ביד ושם.

בשטח מחנה ההשמדה הידוע לשמצה - אושוויץ - ייערך היום (חמישי) בשעה 14:00 שעון ישראל, מצעד החיים העולמי.

זו הפעם ה-37 שמתקיים מצעד כזה, לזכר ששת המיליונים היהודים שנספו בשואה ולכבוד של אלו ששרדו אותה.

הטקסים והאירועים השנה יהיו בסימן 80 שנה לשחרור מחנות ההשמדה ולסיומה של מלחמת העולם השנייה.

בתזמון מצמרר שורדת השואה איב קוגלר, שהייתה אמורה לצעוד אתמול במשלחת 80 שורדי השואה במצעד החיים מאושוויץ לבירקנאו, הלכה אמש לעולמה בלונדון והיא בת 94. קוגלר, עיתונאית במקצועה, הותירה אחריה שני ילדים וארבעה נכדים, ומורשת של עדות ומאבק נגד שנאה ואנטישמיות.

בנובמבר 1938, חוותה על בשרה את ליל הבדולח כשהייתה ילדה בת שבע. "קציני אס-אס נכנסו לבית שלנו: הם קרעו לגזרים את הטלית של סבא שלי, את דפי הגמרא ואת ספר התורה שלו", שחזרה קוגלר. "המשפחה שלי הצליחה להבריח אותי ואת אחותי לאמריקה ונשלחנו לבתי אומנה. ההורים שלי שרדו מחנות ריכוז בצרפת, לשם הם נמלטו, ואחותי הצעירה הסתתרה מהגרמנים. באורח פלא, המשפחה התאחדה בארצות-הברית בשנת 1946".

קוגלר סיפרה כי בחרה לשכוח מהזוועות, ורק כשהייתה בת 40 ביקשה מאמה להזכיר לה מה אירע. "אבא שלי ואחותי הגדולה רות, שמעולם לא שכחה דבר, סיפרו לי על הצעקות של הנאצים שהעירו אותנו", היא שחזרה. "צעקות שפילחו את האוויר. התגנבנו מהמיטה ועמדנו בפתח ביתנו, מזועזעים, לא השמענו קול. גברים במדים – מגפי עור, סרטי צלב קרס על הזרוע, צעדו במסדרון. הם פתחו ארונות וניפצו כלים. הגרוע מכל היה בחדרו של סבי בן ה-79. הוא היה יהודי מאוד דתי ומלומד, הם קרעו את כל ספרי הקודש שלו".

למרות הטראומה, קוגלר לא דיברה על חוויותיה במשך שנים רבות. "גם כשהפכתי כבר לאישה בוגרת, עדיין הסתרתי את מה שעברתי מכולם. תחושה נוספת שחייתי איתה הייתה האשמה ששרדתי. התחלתי לדבר על כך בפומבי רק ב-1997 בעקבות פרסום ספרי על השואה, 'קריסטלים מנופצים'", סיפרה.

מאז פרסום ספרה, הקדישה קוגלר את חייה להנצחת זיכרון השואה ולחינוך דורות חדשים. "אני פועלת לפי דבריה של אמי: 'כולם צריכים לדעת מה קרה כדי שזה לא יקרה שוב'", אמרה. היא הרצתה בבתי ספר, במשרדי ממשלה ובחברות עסקיות ברחבי העולם, כולל בריטניה, ארה"ב, קנדה, צרפת, גרמניה, פולין, ספרד ואפילו בדובאי.

קוגלר השתתפה במצעד החיים מדי שנה מאז 2012 כחברה במשלחת הבריטית. בריאיון האחרון שלה, התייחסה לגל האנטישמיות שהתגבר בעולם לאחר אירועי 7 באוקטובר. "עבורי 7 באוקטובר היה ליל הבדולח מחודש. זה הזכיר לי את הנאצים בליל הבדולח שפרצו לבית שלי", אמרה. "אני אישית לא הסרתי את המזוזה מדלת ביתי, אבל יהודים רבים נאלצים, בלית ברירה, לעשות את זה וגם להסיר את הכיפות מהראש ותליוני מגן דוד מחשש לתקיפות על רקע אנטישמי".

מילותיה האחרונות בריאיון זה מהדהדות כמורשת: "אני יהודייה וכך אישאר עד יומי האחרון בלי להתבייש ולהסתתר מאחורי הזהות שלי". יהי זכרה ברוך.