על קו הזינוק / טורו הפוליטי של מאיר ברגר
17.06.22 / 09:32
ביום שאחרי הקריאה הטרומית יתנגשו האינטרסים של השושבינים: שקד תגרור את ימינה לממשלה חלופית עם הליכוד ובנט יבחן מיזוג עם סער בטרם יוכרזו בחירות חדשות * וגם: הסיבה האמיתית לעזיבתו של טל גן צבי * טורו הפוליטי של מאיר ברגר
בוקר יום ראשון, ישיבת הממשלה. סגן השר אביר קארה נכנס לחניה הייעודית שלו ומגלה שהיא נתפסה על ידי אחד השרים. הוא לא חושב פעמיים ומתמקם על חניית שר המודיעין אלעזר שטרן. שטרן מגיע אחריו, מזהה את החניה החסומה, חוסם את הרכב של קארה ומפטיר ביבושת: ככה זה שכל אחד חוסם את השני ומתנהל איך שבא לו. דקה נוספת חולפת והשרה אלהרר נכנסת לחניון. רכבה הגדול יחסית אינו מצליח לעבור ולהתמקם בשל חסימת שטרן. המאבטחים מוזעקים. קארה זז, שטרן זז, אלהרר נכנסה. הסדר הושב על כנו. עד השבוע הבא.
קרב החניות בין השרים משקף אל נכוחה את מצבה של הממשלה הסוגרת בימים אלה שנה להיווסדה: מטושטשת, אינה מספקת, אנוכית, בעיקר בלתי נשלטת. במליאת הכנסת כל דאלים גבר. בקואליציה בוקה ומבולקה. חברי כנסת משמאל תוקעים הצעות חוק לימין, הימין נועץ מקלות בגלגלי רפורמות ח"כי השמאל. האופוזיציה נהנית מן ההפקר, מעבירה חוקים חשובים ומרחיבה את הסדקים כדי להוביל להתפרקותה הסופית של הספינה הקואליציונית הרעועה.
כל שבוע והשושבין שלו. והשבוע היה זה יו"ר סיעת ימינה ניר אורבך. הפעם נדמה כי המשבר אמיתי והתפזרות הכנסת קרובה מאי פעם ומהסיבה הפשוטה: בשונה מגדעון סער או זועבי שקושרים את הישארותם בקואליציה בחקיקה או ברפורמה כזו או אחרת, אורבך מבקש לחולל את הבלתי אפשרי כדי להימנע משיתוף פעולה עם מהלך של פיזור הכנסת - להחזיר את הגלגל אחורה ולהשיב את הרוב הקואליציוני האבוד. וזה קורה רק בחלומותיו של יאיר לפיד.
כשנפתלי בנט זימן את אורבך לסדרת מפגשים שנועדו ללחוץ עליו לשנות את עמדתו ולהימנע מהכתרת נתניהו הוא ידע שמדובר בבזבוז זמן. זו הסיבה שהקצר בין הצדדים נרשם עוד בטרם נפגשו: עם צליחתו את גדר האבטחה הראשון בואכה משרד ראש הממשלה, ניר אורבך מצא עצמו מתייבש מחוץ למתחם בהיעדר אישור כניסה. אורבך רטן וכמעט עזב את המקום. רגע לפני שהלך, המאבטח שבינתיים התעדכן מיהר להכניסו.
במשך שלושה מפגשים צפופים ניסה בנט את כוחו אך ללא הצלחה. המפגש הרביעי היה טעון במיוחד וגלש לצעקות רמות. אורבך האשים את בנט בחתירה להישענות על הרשימה המשותפת והבהיר שהמצב הזה לא מקובל עליו בשום צורה ובחסות כל אילוץ גדול וקריטי ככל שיהיה. לאחר שהטונים החלו לעלות אורבך נטש בזעם את הפגישה עם ראש הממשלה. בצר לו שיגר בנט את ראש הסגל, עדן ביזמן, לדלוק אחרי אורבך ולהחזירו לפגישה.
בסוף הפגישה אורבך הבהיר למקורביו שהוא לא שולל את האפשרות להצביע בעד פיזור הכנסת "ממש בקרוב" ושמבחינתו הסיפור עם הקואליציה הזאת נגמר. מקורביו אמרו לאחר הפגישה הרביעית כי ''הוא חצה את נקודת האל חזור. לקואליציה הוא כבר לא ישוב''. ביום רביעי, יום החקיקה הפרטית, יצא אורבך עם משפחתו לחופשה פרטית. חוקי הקואליציה הוסרו, האופוזיציה חגגה עם כמה ניצחונות מוראליים. אורבך אותת לליכוד שיש בהחלט על ממה לדבר.
ניר אורבך חצה את הרוביקון, מה שאומר שעל פניו, בשונה מחברי הכנסת משמאל זועבי, גנאים ומיכאל ביטון, הוא בשל למהפך שלטוני בישראל. בדיוק כמו ח"כ סילמן, גם אורבך בשל להפלת הממשלה ולהכתרת ממשלה חלופית בראשות בנימין נתניהו.
ועדיין קיים הבדל בוהק בין השניים העוסק בקלפי המיקוח הפוליטיים. בעוד סילמן מיהרה לפרוש ולא סגרה קצוות מול בכירי הליכוד שיבטיחו את עתידה. אורבך מעוניין לעגן את עתידו.
ובמילים אחרות, הסיבה שהחוק לפיזור הכנסת לא הועלה ביום רביעי האחרון להצבעה בקריאה טרומית בתמיכת 61 חברי כנסת ובלשכת נפתלי בנט עדיין לא מתחילים לארוז - הוא תאבונו ההולך וגובר של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו.
אורבך סיפר בתחילת השבוע בשיחות סגורות כי בליכוד לא שיגרו לעברו אף לא הצעה רצינית אחת. רק במהלך יום רביעי האחרון החל להתגבש מתווה ראשוני על שריונו ברשימת המפלגה לכנסת הבאה. על פי דיווח בחדשות 12, מסתמן שאורבך יקבל את המקום השני מבין שלושת השריונים בליכוד, וימוקם ברשימה במקום ה-19.
בנוסף הוא אמור לקבל תפקיד שר עם עדיפות מבחינתו לתיק החינוך. בליכוד מעריכים שיהיה קשה מאוד להעניק לו תיק כזה ועל כן ההבטחה היתה לתיק אידיאולוגי שקרוב ללבו - ייתכן ותיק ההתיישבות. בסביבת אורבך מכחישים את הדיווחים. הם צודקים. גם אם הם נכונים – אין שום ערובה שהם ימומשו: מלבד לחיצת יד לא יהיה לכך כל תיעוד.
בליכוד טוענים מנגד כי אין מקום למהר ולשחרר הבטחות סגורות לניר אורבך. "למה שנשלם היום על משהו שאפשר לקבל בשבוע הבא כמעט בחינם", צוטט בכיר בליכוד בימים האחרונים.
הוא טועה. אורבך לא בא לשחק משחקים. הוא אמנם נתון ללחצים עצומים מבית כדי לפרק את הממשלה ושליחי נתניהו לא מרפים, אך הוא לא מוכן להקריב עצמו עבור עם ישראל ולהיזרק הביתה לאחר שזכה בתואר הנעקץ ה-79 של בנימין נתניהו. זו הסיבה שהוא מתמהמה, ומי יודע האם ימשיך לגרור רגליים גם בשבוע הבא.
ברית הגיסים
"אם היה כפתור שאפשר ללחוץ עליו, שיעלה מפה את כל הערבים ושולח אותם ברכבת אקספרס לשוויץ, הייתי לוחץ עליו", התבטא השבוע סגן שר הדתות מתן כהנא בשיחה עם תלמידים בהתיישבות אפרת, כשדיבר איתם בין היתר על כך ששני העמים יצטרכו בסופו של דבר לחיות זה לצד זה.
מטאפורת הרכבת עוררה את זעמם של חלק מהח"כים הערבים ומתן כהנא יצא למסע התנצלות מהדהד שכותרתו: "בחירת מילים לא מוצלחת".
אבל שימו לב אצל מי הוא יצא ללקט שושנים. לא אצל חברי רע"מ מנסור עבאס או מאזן גנאים שעדיין חלק מהקואליציה ואלה שאמורים לקלוט את ההתנצלות ולהרגיע את הבייס בכפרים הערביים: אצל ח"כ אחמד טיבי, על פניו אופוזיציונר זוטר הממוקם על ספסליה האחוריים של האופוזיציה.
"אם יש מי שחיפש עוד הוכחה לכך שקואליציית בנט-לפיד מנסה לעדכן את הקונסטרוקציה הרעועה של ממשלת הכלאיים באמצעות הישענות על הרשימה המשותפת הרי שכיתות הרגליים של עמיתנו מתן כהנא בחצרו של אחמד טיבי מספר את הסיפור המלא", אמרו השבוע בסביבתו של אורבך לכותב השורות.
"יאיר לפיד טוען שכל ממשלות הימין לדורותיהן ידעו ליצור קנוניות ועסקאות שקטות מאחורי המליאה כדי להבטיח רוב בחקיקות חשובות. רק שכאן אין מדובר בשיתופי פעולה נקודתיים: הישרדותה של הקואליציה הנוכחית נשענת דה-פקטו על רגלי חברי כנסת מהרשימה המשותפת והריקוד של כהנא מול אחמד טיבי רק מחזק את ההבנה הזו", הם מוסיפים.
על רקע שיתופי הפעולה ההדוקים בין השושבינים השונים החוצים את קווי הקואליציה והאופוזיציה, חדי העין בכנסת מתקשים בחודשים האחרונים שלא להבחין בקרע הנוצר בתוך הרשימה המשותפת בין איימן עודה וחבריו לאחמד טיבי וגיסו אוסמה סעדי.
בעוד שהראשונים מצדדים באופן ברור בהפלת הממשלה, האחרונים דוגלים בשיטת 'כל המרבה במחיר' ולפי שעה נדמה כי הם פנויים לסחר-מכר עם נציגי הקואליציה.
'ברית הגיסים' מדירה שינה מהנהגת האופוזיציה. ביום רביעי הבא היא מבקשת לקדם את החוק לפיזור הכנסת אך היא אינה מוכנה להסתכן בהפלתו בקריאה השניה והשלישית.
ולא, ניר אורבך אינו חזות הסיפור כולו. גם אם תתקבל הסכמת ניר אורבך לקידום התהליך הדרמטי, עדיין מקנן החשש בקרב בכירי הקואליציה שברגע האמת חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסמה סעדי ייעלמו ממליאת הכנסת, יפילו את החוק לפיזור הכנסת ויובילו להקפאתו למשך חצי שנה, מה שייתן לקואליציה הרעועה זמן נשימה נוסף. השבוע אמנם הצהיר טיבי כי במידה והחוק לפיזור הכנסת יעלה על שולחן המליאה הוא יתמוך יחד עם שאר חבריו, אולם הדברים נכונים היו לשעה שבה נאמרו. עד יום רביעי הבא מים רבים עוד יעברו בברזי סכנין.
בשם האינטרס הצר
אלו ימים בהם כולם מדברים עם כולם. הגונג הרשמי יישמע לאחר ההצבעה אולם כבר השבוע השיח התלהט בחדרים הסגורים ואף ירד לפסים מעשיים.
הלו"ז נראה בערך כך: ביום שני צפוי גדעון סער לנסות להעלות את תקנות יו"ש פעם נוספת להצבעה במליאת הכנסת. אם יצוף תרחיש לא צפוי בעליל שיספק את הרוב הקואליציוני, ההערכה במערכת הפוליטית שהחוק לפיזור הכנסת ייגנז וניר אורבך יתיישר עם נפתלי בנט.
במידה והרוב לא יושג וכפי התרחיש הרווח, ההצעה לפיזור הכנסת תונח על סדר היום של יום רביעי. במידה והיא עוברת בתמיכת הרשימה המשותפת וניר אורבך – הדיסקט השקט שנמצא כעת מתחת לשולחן, צף כלפי מעלה והופך למשא ומתן בועט וחצי-רשמי בין כל השחקנים.
מה שינחה את כלל השחקנים ביום ההוא הוא האינטרס הצר שלהם בתקווה שיצליח להצטלב עם האינטרס של הפייבוריט הפוליטי.
נתחיל עם השרה שקד. בבחירות חדשות היא הולכת אל הבלתי-נודע. לא ברור אם נפתלי בנט ישריין אותה. בקרב חלקים גדולים בליכוד היא איננה רצויה. כך שההעדפה הברורה שלה היא לשמר את הכנסת הנוכחית ולנסות להקים ממשלה חלופית.
השבוע דווח כי שקד לוחצת על ראש הממשלה נפתלי בנט שיסכים להקמת ממשלת ימין בכנסת הנוכחית. המשמעות עבור בנט היא ויתור על תפקיד ראש הממשלה.
לא רק על ראש הממשלה לוחצת שקד, אלא גם על בכירי תקווה חדשה. המכשול העיקרי הוא ההסכמה של כולם לשבת תחת בנימין נתניהו. נפתלי בנט עצמו מסויג מאוד מהמהלך, אולם אינו שולל אותו לחלוטין.
האינטרס הצרוף של בנט הוא ללכת לבחירות מחודשות כשהוא בראש רשימה מאוחדת אחת עם תקווה חדשה. העניין הוא שבדרך עליו לצלוח שתי מהמורות לא פשוטות: להישאר בתפקיד ראש הממשלה ובתפקיד ראשות הרשימה המאוחדת החדשה.
האקלים ההביל בן ימינו יצר מציאות איומה עבור חברי הקואליציה מימין ומשמאל. אין שום יחסי חברות בין גדעון סער לנפתלי בנט, בין בנט ליאיר לפיד, בין לפיד לבני גנץ. כל אחד דואג לעצמו וממקסם את יכולותיו. מה בדיוק צפוי גדעון סער לומר לנפתלי בנט לאחר אישור פיזור הכנסת בשלש קריאות? ניחשתם נכון: "עכשיו תורי".
אין שום היגיון שגדעון סער עם ששה מנדטים יוותר הפעם לנפתלי בנט עם ארבעה מנדטים על ראשות הרשימה המשותפת. במידה וביום הזה בנט עדיין יהיה ממוקם על כס ראשות הממשלה, יהיה לו קלף מיקוח מול סער בדמות מינוף התפקיד הראשון כדי לצבור פופולאריות ובהמשך תרגומה בקלפי לטובת הרשימה.
דא עקא, שברגע שהכנסת מתפזרת בשלש קריאות על אצבעו של ניר אורבך, בנט מגורש לאלתר מהלשכה לטובת יאיר לפיד. באותו רגע, הוא יגורש גם מראשות הרשימה העתידית של תקווה חדשה וימינה. מה שמחזיר אותו לאופציית הממשלה החלופית תחת בנימין נתניהו.
בימינה מספרים שנפתלי בנט ערך לאחרונה סקרים שקטים בקרב ציבור בוחריו הפוטנציאלי בשאלה כיצד יגיב במידה וזה יקים ממשלה עם נתניהו ויתמקם תחתיו בתפקיד שר הביטחון. התוצאות לא היו רעות. מה שמלמד, קודם כל על היתכנות המהלך לפחות מצידו של נפתלי בנט, אך גם מצד ציבור בוחריו, שלפחות חלקים ממנו עשוי אולי לסלוח לו במידת מה על השנה החולפת.
האינטרס המובהק של נתניהו הוא הליכה לבחירות. נתניהו מאמין שבחלוף שנה של ממשלת בנט-לפיד הליכוד יזנק כלפי מעלה והוא יצליח להבקיע את ספרת ה-61. אחרי המספר הזה, סבור נתניהו, כולם יבואו במחירי רצפה. גם גדעון סער וחבורתו, גם שאר גרגרי הימין באגף שהתקרא פעם קואליציה.
מנגד טוענים בסביבת נתניהו, כי במידה ותוגש בפניו הצעה ריאלית לכינון ממשלת 65 יציבה עם תקווה חדשה וחלקים מימינה, ללא דרישות של רוטציה או זכות ווטו על מערכת המשפט ושאר תנאים שהוא מתקשה לבלוע – הרי שהוא ירים את הכפפה ויחסוך מאזרחי ישראל מערכת בחירות מיותרת נוספת.
ומה קורה בגוש השמאל? נדמה אפוא שבימים האחרונים חלה התעוררות בקרבו וחלקים ממנו מתחילים לתכנן מהלכים פוליטיים משלהם.
בכירים בגוש בראשותו של יאיר לפיד צוטטו השבוע בעיתון 'ישראל היום' כמעריכים כי הממשלה הנוכחית סיימה את דרכה, והחשש הוא מהקמת ממשלת ימין בכנסת הנוכחית בלעדיהם.
הם מעריכים כי אורבך השואף להקים ממשלה עם הליכוד, עשוי לשכנע את ראש הממשלה נפתלי בנט ללכת על המהלך הזה ולתמוך בו. יש בהם אף כאלה החוששים כי גם בני גנץ עשוי להצטרף לגוש הימין ולהשאיר את יש עתיד העבודה ומרצ מאחור.
זו הסיבה שהם שוקלים לתמוך בפיזור הכנסת. "עדיפה ממשלת מעבר בראשות יאיר לפיד על ממשלת ימין קיצוני בכנסת הנוכחית", הם אומרים. החשש שלהם הוא לעבור לספסלי האופוזיציה, כשלנגד עיניהם קמה ממשלה בראשות נתניהו עם המפלגות היהודיות היושבות כיום באופוזיציה.
"די ברור שהממשלה סיימה את דרכה בצורה הנוכחית ובמקום לשבת משולבי ידיים, לקום בבוקר ולגלות שקמה פה ממשלה יש אופציה לתמוך ביציאה לבחירות ולהילחם מחדש. זו הרי או ממשלת ימין מלא קיצונית בכנסת הזו או בחירות", הם טוענים.
דלת מסתובבת
על רקע גסיסתה האיטית של הממשלה, בחודש האחרון התפוררה אף הלשכה הראשונה. מה שהחל עם פרישתה המהדהדת של ש' מאיר, היועצת המדינית לשעבר המשיך דרך טל גן צבי, ראש הסגל לשעבר ועד לנ' ששון, היועצת של רה"מ לענייני סיורים שהיתה לצידו של בנט עוד מימיו כשר החינוך. בשבוע שעבר פרש מתפקידו מתן סידי, דוברו של בנט בחמש השנים האחרונות. תחתיו מונה יותם בן יצחק, מי שהיה יועצו הפוליטי של נפתלי בנט והפך ליועצו המדיני.
ההבנה הרווחת במערכת הפוליטית היא שלשכת בנט מתפוררת כחלק מהתפוררותה של הקואליציה. אולם יש הטוענים כי אין אלו פני הדברים.
"אל תקנה את הסיפורים על הפוליטיקה שמקרינה על הלשכה. זה לא נכון. להיפך. בזמנים שבריריים הצוות אמור להתלכד סביב המנהיג. לא לנטוש אותו. הנטישה הזו מתרחשת על רקע יחסים אישיים רעועים בין בנט לצוות שהלך איתו תקופה כל כך ארוכה. הכל אישי. כל הסבר אחר – פשוט חוטא לאמת", טען בפניי גורם ב'ימינה'.
לטענת הגורם, הסיבה האמיתית שטל גן צבי עזב את לשכת ראש הממשלה היא שמאיר לא באמת עזבה.
"רוחה של מאיר שורה בלשכה. היא מעורבת מאחורי הקלעים בהכנות האינטנסיביות לקראת ביקורו של נשיא ארה"ב בישראל ומעורבת במהלכים נוספים. יתירה מכך: יותם בן יצחק שהפך ליועץ המדיני של בנט הוא איש של מאיר. על פיה יישק כל דבר. הוא לא מנפיק הודעה מבלי שתעבור את העיניים שלה".
ומה הפלא שאורבך חצה את הרוביקון.
מעוניינים להגיב? לדווח ? צרו איתנו קשר במייל -[email protected]
