ניצולת שואה בת 86, בעלת הפוטו הראשון בעיר וכיום מתנדבת בולטת ב'אסותא

רואה את התמונה המליאה: ניצולת שואה, יקירת העיר אשדוד ובעלת חנות הצילום הראשונה בעיר, מגיעה כבר שנים מספר פעמים בשבוע למרכז השירות הממוקם בכניסה הראשית לבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. עבור אלפי מטופלים ובני משפחותיהם, רטה פייביש היא האדם הראשון שהם פוגשים – ולעיתים קרובות גם זה שמעניק להם חיוך, אוזן קשבת ותחושת ביטחון ברגעים של אי-ודאות

יש בתי חולים שבהם הדבר הראשון שרואים בכניסה הוא שילוט. בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, במשך שנים, רבים פוגשים קודם כל את רטה פייביש.

מי שנכנס דרך דלתות הכניסה הראשיות לבית החולים אינו יכול לפספס אותה. במרחק מטרים ספורים מהכניסה, בלב המבואה המרכזית, יושבת רטה במרכז השירות. המקום שבו בחר בית החולים להציב את מרכז השירות – בקדמת הבמה, מאחורי קירות זכוכית פתוחים ומזמינים, כך שכל אדם יוכל להיכנס, לשאול, להתייעץ ולקבל סיוע – הפך עם השנים גם לבמה של אחת הדמויות המזוהות ביותר עם בית החולים.

עבור אלפי מטופלים ובני משפחותיהם, רטה היא האדם הראשון שהם פוגשים עוד לפני הרופא, האחות או המזכירה במחלקה. עבור רבים מהם, היא גם הפנים האנושיות שמלוות את תחילת הדרך בבית החולים.

"כולם קוראים לי גברת פוטו חיים", היא מחייכת.

הכינוי הוותיק מלווה אותה כבר עשרות שנים, מאז הימים שבהם ניהלה יחד עם בעלה חיים ז"ל את "פוטו חיים" – חנות הצילום הראשונה באשדוד ואחד העסקים המוכרים והמזוהים ביותר עם ראשית ימיה של העיר. בתקופה שבה כמעט לא היו טלפונים בעיר, החנות שימשה לא פעם כמוקד קהילתי של ממש. תושבים הגיעו כדי להתקשר, לקבל עזרה או סתם להתייעץ, ובני הזוג פייביש הפכו לחלק בלתי נפרד מהמרקם האנושי של העיר המתפתחת.

"הצד האנושי תמיד היה יותר חזק אצלנו מהצד המסחרי", היא מספרת.

פייביש, בת 86, נולדה ברומניה בשנת 1939. היא ניצולת שואה, ששרדה בילדותה את שנות המלחמה במחנה לעבודות כפייה באזור גלאץ. בשנת 1962 עלתה לישראל עם משפחתה והשתקעה באשדוד, אז עיר צעירה בראשית דרכה. במהלך השנים הפכה לאחת הדמויות המוכרות בעיר, זכתה בתואר יקירת העיר אשדוד על פעילותה הציבורית והקהילתית, וכיום היא גם מקיימת מפגשי "זיכרון בסלון" ומספרת את סיפורה האישי לדורות הצעירים.

עם פתיחת בית החולים הציבורי אסותא אשדוד הייתה בין המתנדבים הראשונים שהצטרפו למערך ההתנדבות. מאז ועד היום היא ממשיכה להגיע מספר פעמים בשבוע, יושבת בעמדה הקבועה שלה בכניסה, עונה לטלפונים, מקבלת קהל, קמה ללוות מטופלים, עולה למחלקות, נכנסת למשרדים ומחפשת דרכים לסייע לכל מי שנזקק לעזרה.

מי שרואה אותה לרגע עלול לחשוב שהיא יושבת בעמדת מידע. בפועל, מדובר באחת הדמויות הפעילות והמוכרות ביותר בבית החולים.

"אני תמיד מוצאת את שביל הזהב", היא אומרת. "כל החיים עסקתי באנשים. הייתי בוררת בענף הצילום במשך עשרים שנה ותמיד מצאתי דרך לפתור מחלוקות ולהגיע להבנות. גם כאן, אני קודם כל מקשיבה לאנשים".

והיא לא מסתפקת רק בהקשבה.

באחד המקרים פגשה אישה מבוגרת שסבלה מבעיה רפואית מורכבת ומכאבים עזים. רטה החליטה לקחת את הנושא ללב.

"גם לי היו בעיות בכליות והצילו אותי כאן בבית החולים", היא מספרת. "אני יודעת איזה כאבים זה יכול לגרום. ראיתי את המצוקה שלה ולא יכולתי להישאר אדישה. פניתי לרופא וביקשתי שיבדוק את המקרה. בסוף הצלחנו לעזור לה. זה שימח אותי מאוד".

במקרה אחר פגשה אם לילד עם צרכים מיוחדים שהגיעה מרחוק לבית החולים, רק כדי לגלות שהגיעה יום לפני מועד התור שנקבע לה. רטה עלתה למחלקה, שוחחה עם הצוות וסייעה למצוא פתרון. במקרה נוסף סייעה למשפחה דוברת צרפתית להבין את תהליך הטיפול ואת סדרי העדיפויות במערכת הציבורית.

היתרון שלה, לדבריה, הוא היכולת לדבר עם כולם. היא שולטת בעברית, רומנית, טורקית, צרפתית, אנגלית ורוסית, ומצליחה לא פעם לגשר על פערי שפה ותרבות.

"צריך לדעת לתקשר עם אנשים", היא אומרת. "צריך להקשיב להם. אם אין בך נתינה – זה לא יעבוד. נולדים עם זה".

גם בגיל 86 היא מקפידה להגיע תמיד מסודרת ומטופחת.

"תמיד אומרים לי שאני לבושה יפה", היא צוחקת. "זה חשוב לי. כשאדם מגיע לבית חולים הוא לפעמים מפוחד, לחוץ או מודאג. צריך להקרין משהו טוב. אנשים אומרים שיש לי עיניים טובות".

במהלך השנים הפכה לדמות כה מוכרת בעיר, עד שלדבריה נהגי מוניות רבים מסרבים לקחת ממנה כסף. אחרים עוצרים לשאול לשלומה כשהם פוגשים אותה ברחוב. עבור רבים באשדוד היא מזוהה עם העיר לא פחות מאשר עם בית החולים.

למרות גילה, היא אינה מתכוונת לעצור.

"אני תמיד מאחלת לעצמי להיות בצד הנותן ולא בצד המקבל. לתת לאנשים הרגשה טובה. ליצור קשר טוב עם אנשים. כל עוד אני יכולה לעזור – אני מאושרת".

שרון מהלל, אחראית פניות הציבור בבית החולים אסותא אשדוד: "רטה היא הרבה מעבר למתנדבת. היא חלק בלתי נפרד מהצוות שלנו. אני סומכת עליה בעיניים עצומות, גם בפניות המורכבות והרגישות ביותר מבחינה אנושית. יש לה יכולת נדירה לראות קודם כל את האדם שמאחורי הפנייה, להבין את המצוקה שלו ולהוביל את השיח למקום שמאפשר פתרון, רוגע ותחושת ביטחון.

"לא פעם אנחנו רואים מטופלים ובני משפחה שמגיעים אלינו מודאגים או מתוחים, ואחרי מפגש עם רטה יוצאים עם חיוך. פעמים רבות אותם אנשים גם שולחים לאחר מכן מכתבי תודה והערכה. היא מביאה איתה עשרות שנים של ניסיון חיים, חוכמת חיים, רגישות ואהבת אדם, ואנחנו רואים את ההשפעה שלה בכל יום מחדש".

ד"ר גלית קאופמן, מנכ"לית בית החולים הציבורי אסותא אשדוד: "לא במקרה רטה יושבת במקום הראשון שפוגשים כשנכנסים לבית החולים. מרכז השירות ממוקם בלב הכניסה הראשית מתוך תפיסה של פתיחות, שקיפות ונגישות. במשך השנים רטה הפכה לפנים האנושיות של אותה תפיסה.

"בתקופה שבה רבים מבני הגיל השלישי נתקלים בקשיים במציאת תעסוקה, או מוצאים את עצמם נדחקים לשוליים, רטה מוכיחה בכל יום מחדש עד כמה ניסיון חיים, חוכמת חיים ואהבת אדם הם נכס שאין לו גיל. היא מהווה השראה לצוותים, למטופלים ולבני המשפחות, ומזכירה לכולנו שהמפגש האנושי הוא חלק בלתי נפרד מהרפואה".