לקראת סיום הזמן: הגאב"ד האשדודי בשיחת חיזוק לישיבת 'עטרת שלמה'

לקראת סוף זמן קיץ וימי בין הזמנים הגיע הערב (רביעי) להיכל הישיבה הגדולה "עטרת שלמה" גאב"ד הגאון אשדוד הגאון רבי ישראל בונים שריבר שליט"א לרפואה שלמה (בן חיה רויזא) וראש ישיבת "נתיב הדעת" ומסר שיחת חיזוק לקראת תחילת תקופת "המסכתא" בהיכל הישיבה "עטרת שלמה" בקריית הישיבה בראשון לציון.

בין דבריו אמר בפני אלפי התלמידים, מה הפשט להיות מחובר לתורה, קוב"ה וישראל חד הוא, הדרך היחידה לקבל תורה זה להיות אחד עם התורה, התורה זה חוכמה אי אפשר להתחבר סתם אתה צריך להיות חלק מהתורה, ברגע שאתה מתחבר עם התורה, אתה נהיה אחד, אתה והתורה אחד, כתוב בתהילים "תורת ה' תמימה משיבת נפש", במדרש תהילים כתוב על הפסוק מתי משיבת נפש? כשהיא תמימה. וכתבו עוד בתהילים "פיקודי ה' ישיר משמחי לב" אימתי משמחי לב? כשהם ישרים מה הפירוש כשהיא תמימה? אלא כידי ליהנות מהתורה, צריך להיות מחובר לתורה, בלי זה אתה אחד והתורה זה דבר שני ואתה לא מחובר.

לכן רק שזה תמימה, פירוש הדבר שבחור מגיע לסדר א' ויושב ללמוד, אז אם לומד ולא בדיוק לומד ומדבר, יוצא ונכנס זה שום דבר, זה קרעים קרעים, או כלשון החזון איש (איגרת ג'), "אסף רוח בחופניו" - הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסוחפן, עיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק בלימוד התמידי.." אבל אם אתה לומד סדר אחד רצוף כמו בן אדם מתחילה עד סופו, וזה אפשרי, בסוף הסדר אחרי כמה שעות תרגיש הרגשה של רוממות, של סיפוק, של שמחה וזה מציאות קיימת ולא 'סברות', אם למדת בהתמדה אתה תרגיש שהתרוממת כי למדת ברציפות וככה מתחברים כמו המשל הידוע עם הקומקום שכדי להרתיח מים צריך להפעילו 5 דקות ברציפות ואם ירתיח 4 דקות אף פעם לא ירתח גם אם ירתיח כל היום לא יהי לו מים רותחים.

כעת, יש 2 אופציות, מה הבחור רוצה להחליט, שאם סדר א' היה כזה מצוין ויצאתי עם הרגשה עם סיפוק, אז גם סדר ב' וכן סדר ג' ועוד יום ועוד יום, כל סדר נוסף שאתה לומד ברציפות, אתה מתחבר לתורה ומרגיש סיפוק וכל השטויות מסביב יפסיקו לעניין אותך.

בגמ' בחגיגה מובא, שלושה דברים בני אדם דומים למלאכי השרת ובשלושה לבהמות, בנפש החיים מאריך בזה הרבה והמלחמה כל הזמן בבן אדם זה בין המלאך לבעל חי מי ינצח?

אז ברור כשהבעל חי שולט עלך, אז מעניין אותך אוכל, טיולים, תענוגות עולם הזה וכו' כי זה הבעל חי שבאדם.

אבל אם התרוממת זה חיים של מלאך, תנסה להציע למלאך כוס שתיה, הוא לא יבין מה אתה רוצה ממנו, שהרי שמח מדף גמרא ואיך המלאך מתגבר על הבעל חי, זה ע"י שלומד תורה כמה שעות וכך משליטים את המלאך על הבעל חי וכך מגיע לדרגה הזו, וכך עוד סדר ועוד סדר, מתנתק מהבעל חי ומתקרבים יותר לרוחניות ונהיה מחובר לתורה 'משיבת נפש' 'משמחי לב' ואתה מרגיש את זה במציאות.

המאירי כותב בתחילת מסכת ברכות "שֶׁהַכֹּל חוֹלֵף וְאָבֵד וְתוֹרָה וּשְׂכָרָהּ עוֹמְדִים לָעַד", שום דבר לא נשאר, כשהיית ילד ובישיבה קטנה, כל המשחקים למיניהם, זה לא מעניין ולבסוף לא נשאר מזה כלום.

סבא שלי נפטר בגיל 92, ובאתי לבקר אותו לפני שנפטר ושאל אותי בן כמה אתה ואמרתי לו בן 40 בערך, ואמר לי תשמע: שארבעים שנה עוברים כמו חלום זה אתה יודע לבד, הרינו להודיעך שתשעים שנה עוברים באותו מהירות, וביום אחד עומדים בסוף החיים ומסתובבים אחורה ורואים מה נותר, הכל חולף ועובר מכל השטויות שאני מתעסקים לא ישאר שום דבר ונזכור "וְתוֹרָה וּשְׂכָרָהּ עוֹמְדִים לָעַד".

צילום: מנדי טוויטו.