לחלוק כבוד: טקס יום הזיכרון בבית העלמין הצבאי באשדוד

בני המשפחות השכולות וחבריהם הגיעו היום לבית העלמין הצבאי באשדוד, לחלוק כבוד, לזכור ולהנציח את יקיריהם בטקס יום הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה המתקיים בשעה זו במקום.

במעמד התקיים בהשתתפות הרב הראשי הרה"ג ר' יוסף שיינין, רבני שכונות, המשפחות השכולות, חיילים ומפקדים, ראש העיר יחיאל לסרי, סגניו וחברי המועצה, יו"ר המועצה הדתית הרב עובדיה דהן וחברי המועצה, אישי ציבור ותושבי אשדוד שבאו לכבד את זכר הנופלים.

מי שמכיר ויודע, בית העלמין מתוחזק היטב בכל ימות השנה ע"י המועצה הדתית במטרה לכבד את הנפטרים ולהבדיל גם את החיים הפוקדים את המקום במשך כל ימות השנה ובפרט ביום הזכרון.

בעיר אשדוד זוכרים את שמות החללים, בבית העלמין הצבאי אשדוד נוספו לצערנו מאז אסון טבח שמחת תורה עוד חללים, לצד חללים ממלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון, מבצע שלום הגליל וכן חללים שנפלו בעת שירותם, בפעילות מבצעית ובנסיבות אחרות, כאשר מרביתם התגוררו לפני נפילתם באשדוד וביישובים הסמוכים לה.

הטקס החל מיד בשעה 11:00 בצפירה בת 2 דקות ולאחריה הודלקה המשואה לזכרם של החללים, בתפילת יזכור כובד החזן הצבאי הרב יעקב דדון, לאחריה נאמר קדיש מפי אב שכול שביתו נהרגה באסון טבח שמחת תורה בעת שירותה הצבאי, לאחר תפילת "קל מלא רחמים" לזכרם ולעילוי הנשמות הקדושים של חללי מערכות ישראל מפי החזן הצבאי, התכבד בדבר נציג המדינה השר לבטחון לאומי איתמר בן-גביר:

להלן הנאום המלא:

משפחות שכולות , מכובדי כולם.

ביום הזיכרון השבעים ושש למדינת ישראל, בהתאסף העם להתייחד עם זכר בניו ובנותיו, אנו מתכנסים באבל לאומי ופרטי.

השבוע הזה, תמצית הישראליות, הֵחֵל במילים העתיקות של תפילת "אל מלא רחמים", המקודשות בְּדמם ובּנְשִׁימוֹתֵיהֶם האחרונות של ילדים, זקנים, נשים וגברים שעלו על המוקד בשואת עמנו. והנה ממשיך, כאן ועכשיו, בתפילת הקדיש על נפגעי פעולות האיבה וחללי מערכות ישראל, בקינה עתיקת יומין "אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים".

הסמיכות, ואפילו – הצמידות, בין ימי הזיכרון לבין יום עצמאותנו, מבהירה לנו היטב על מה מסרו יקירנו הקדושים את נפשם, ועל מה הופקדו הנשארים אחריהם.

אירועי השבעה באוקטובר הזכירו לכולנו כי עלינו להישאר תמיד דרוכים ועירנים. לדחות כל מחשבה שאויבנו תאווי הרצח מורתעים, או חפצי שלום ושלווה.

בכל דור ודור הם קמים עלינו לכלותינו, בכל דור ודור השיטות משתכללות, מתחכמות, הופכות לאכזריות יותר אבל השנאה אותה השנאה!

דמי אחינו ואחיותנו זועקים לנו מהאדמה ומצווים אותנו להמשיך ולזכור, להמשיך ולהילחם. במגן ובחרב. עד הניצחון. והוא בוא יבוא.

שנת מלחמה היא זו. שנת דם וגבורה, יגון ואומץ לב. והנה נדמה שבשנה הזו, אין אנו יכולים שלא לחוש את רוח "הימים ההם", עת יצא עם ישראל לכבוש את עצמאותו העברית, ואויבים הקיפוהו מכל עבר.

חוט מקשר, בלתי נראה, נמתח לאורך השנים, בין ישראל בשנת עצמאותה הראשונה, לבין ישראל היום – ישראל הנלחמת בנחישות, בעיקשות במבקשי נפשה, בדרום ובצפון, במרצחי החמאס והחיזבאללה, הפועלים בניצוחה של ראש הנחש – איראן.

ממלחמת העצמאות ועד למלחמת חרבות ברזל, כאז וגם היום, אנו "עם לבדד ישכון" הנלחם על קיומו ועל חירותו, להיות חופשי בארצו.

כאז וגם היום, אנו עומדים מול אויבים צמאי דם וחסרי רחמים שופכי דם נקיים, מקשיש ועד פעוט.

מלחמת מצווה היא זו – בשנת עצמאותנו ובשנה זו. כאז והיום, גם אם מסביב יהום הסער, כל אויבנו ושונאינו, בעזרת השם יתברך, במְהֵרָה יִכָּרֵתוּ.

הגיבורים הקדמונים של עמנו לא נבדלו במאום מהגיבורים של ימינו אנו. בכל דור ודור נמצאו האנשים והנשים, מלאי הגבורה והרוח, אשר שמו נפשם בכפם בצאתם לקראת אויב.

שמשון הגיבור שיסע את הארי, לאחר שנחה עליו רוח השם "כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ"; עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי מחכמי הסנהדרין ומגיבורי המלחמה של דוד המלך הפיל "שְׁמֹנֶה מֵא֛וֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת"; אֶלְעָזָר בֶּן דֹּדוֹ הכה בפלישתים "עַד כִּי יָגְעָה יָדוֹ וַתִּדְבַּק יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב".

מלחמות בני החשמונאים ביוונים, אשר באו להעביר את בני ישראל על דתו ואמונתו, היו גיבורים בחרב וברוח. ורבי עקיבא בגבורתו הגדולה שמר על האמונה והאופטימיות גם כאשר עינו אותו וסרקו את בשרו במסרקות ברזל.

אולם הגבורה הזו, גבורת ישראל, איננה רק נחלת הקדמונים. הגבורה הזו עברה בירושה לבחירי עמנו. לבנינו ובנותינו אשר חירפו נפשם להגן על עמם ועל ארצם. הגבורה הזאת היא גבורתם של מי שטמון כאן מתחת לרגבי האדמה – ובזכותם כולנו כאן.

העיר אשדוד, עיר ואם בישראל, ידעה לצערנו שכול ודמע. רק השנה, החל ממלחמת חרבות ברזל, נוספו שישים קברים טריים. שישים משפחות נוספות שהצטרפו אל מעגל השכול, ואין מנחם. ליבנו עמכן משפחות יקרות. כאשר יישמע המנון התקווה, ירעיד הניגון הלאומי את נימי נפשנו. ונדע כי עצמאותנו הלאומית, כאן על האדמה הזו, לא ניתנה לנו על מגש של כסף, אלא בזכות הגיבורות והגיבורים שחירפו נפשם למען העם והמדינה.

מכובדיי ,

בדברי ימינו הארוכים, מלאי התלאות, כבר נתחדשה עצמאותנו לא פעם, וצבאות ישראל נלחמו ויכלו. אולם בדורנו נפל דבר שלא התרחש כמוהו מזה אלפי שנים. התרחש הנס וקמה מדינת ישראל. לא בשקט ובשלום היא קמה. כי אם במאבק עקוב מדם. מאבק שממשיך גם בשנתה השבעים ושש של מדינתנו האהובה. על כן מצווים אנו לזכור ולהזכיר לעם כולו, לרחוקים ולקרובים, ביגון ובגאון, על אהבתם הגדולה של יקירינו לעם ולארץ. על רוח ההקרבה והגבורה שפעמו בליבותיהם.

בימים קשים אלה, ימי מלחמה וחירום, נשאב תעצומות מאמונתם הגדולה של הנופלות והנופלים ונאמץ בחום את בני המשפחות.

ביטחוננו בצור ישראל לא אכזב מעולם, ולא יאכזב גם הפעם. על כן "יֵאָמֵר לִירוּשָׁלַ͏ִים אַל תִּירָאִי", ולצִיּוֹן – "אַל יִרְפּוּ יָדָיִךְ". קיומה, ביטחונה ושגשוגה של ישראל הוא ייעודנו. הוא בזכות כל אלה שבאנו לציין את זכרם היום, הוא ביכולתנו, הוא בכוחנו הוא תלוי בנו והשם יתברך והוא המורשת שבלכתם צוו לנו. יהי זכר הנופלים והנופלות ברוך.

עם סיום דבריו, התקיים טקס הנחת הזרים.

בתום הטקס, נציגים מהעיריה ובראשם ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי וכן נציגים ממשרד הבטחון הודו לרב עובדיה דהן ראש המועה"ד על היערכותו כמידי שנה לקראת יום הזכרון לקדם את ההמונים בבית העלמין עם פנים חדשות, ניקיון צחצוח באזור כולו באווירה נוחה ונעימה.

כן הביעו את התרגשותם לרב דהן על היוזמה הברוכה והמרגשת לכבוד הנרצחים באסון טבח שמחת תורה בהקמת חלקה, אנדרטה מכובדת, טיפוח המקום כל העת באופן מיוחד וחלוקת נרות נשמה אישי לפי כל שם ושם.

ראש העיר ד"ר לסרי התעכב זמן רב בצאתו עקב ציבור רחב וותיק בעיר אשר ניגש אליו ולחץ את ידיו כל העת ובירכו לרגל זכיתו שוב בתפקיד ראש העיר ורק כעת מצאו את הזמן להיפגש.