"וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים": המחנך של אשדוד - הרב מאיר אוחיון זצ"ל

בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתו של איש החסד, ירא האלוקים, שהשכים והעריב קום לעבודת בוראו.

הרב מאיר אוחיון זצ"ל, שהיה מחנך דגול וגבאי נאמן בבית הכנסת "מורשה" בקריית הרב אברמסקי, החזיר את נשמתו לבוראו לאחר שהזדכך בייסורים קשים ומרים.  הקדיש את חייו למסירות נפש למען בית מקדש מעט ולחינוך ילדי ישראל, והאהיב עליהם את התורה בנועם שיחו ובקדושת הליכותיו.

שורשיו במרוקו

רבי מאיר זצ"ל נולד וגדל בכפר תאזנכט שבדרום מרוקו, להורים יראים, אוהבי תורה, בעלי אמונת אומן.  כילד צעיר, נשלח לבדו לקזבלנקה כדי ללמוד תורה. דודו המסור, רבי אליהו ז"ל, דאג לכל צרכיו והכניסו לתלמוד תורה ובהמשך לישיבת "נווה שלום" המעטירה, בראשות הגאון האדיר חכם רבי אלעזר מור יוסף זצ"ל, ועם מנהלה הרוחני דאז הרב מאיר ורשנר שליט"א. כבר אז שקד על לימודו במסירות רבה והתחבב על רבותיו, שהבחינו כי הוא מיועד לגדולות.

עלייה לארץ ודבקות בתורה

בגיל 16 עלה לארץ ישראל ונכנס מיד ללמוד בישיבת הרמב"ם בתל אביב, בראשות הגאון הגדול רבי אברהם חפוטא. רבותיו העידו עליו שהיה שקדן ומתמיד גדול. הוא נהג לכתוב בקביעות את השיעורים, ועד היום מונחות בביתו עשרות מחברות עם כתב יד צפוף של חידושי תורה בסוגיות הש"ס ומוסר, שכתב במשך כעשור. גם לאחר נישואיו, התקשה להתנתק מהישיבה ושכר דירה קטנה וצנועה בסמוך אליה, מתוך דבקותו בתורה. כפי שהתבטא בעצמו: "מה יש לעשות בלי תורה? העיקר הוא 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי'".

הדרכתו של מרן הגרא"מ שך

לאחר תקופה עבר רבי מאיר לבני ברק, ובאחד הימים התייעץ עם מרן הגרא"מ שך זצ"ל האם להשתקע בעיר. הגרא"מ שך השיב לו בשלילה, וייעץ לו לעבור לאשדוד, כדי להיות חלק מייסוד "קריית הרב אברמסקי", שהוקמה באותה תקופה (תשל"ח) על ידי תלמידי ישיבת "גרודנא".

מאז ועד יומו האחרון, נשאר באותו בית, באותו בית כנסת ובאותו תלמוד תורה. במשך 45 שנה ליווה את בית הכנסת "מורשה" מאז הקמתו בצריף הירוק, ושימש בו כגבאי נאמן. הוא לא החזיק טובה לעצמו ופעל מתוך צניעות. סדר יומו החל בהשכמה בשעה 03:45 לפנות בוקר, ללימוד הזוהר עד תפילת נץ החמה. בנוסף, מסר שיעור תורה מדי יום בין מנחה לערבית בבית הכנסת ע"ש רבי דוד בן ברוך ברובע ב'. הוא התמיד להגיע לשיעור בכל מצב, בגשם ובשמש, ואף לאחר שנפגע בתאונה לא ויתר על מסירת השיעור למחרת.

המחנך של אשדוד

במשך עשרות שנים היה מלמד ומחנך דגול לילדים הצעירים בתלמוד תורה "מורשה", בראשות הרה"ג רבי פנחס קריספין שליט"א. בחן, באהבה ובמסירות מיוחדת לימד את לימוד האותיות הקדושות. תלמידיו, שגדלו והקימו משפחות, זכרו והעריכו אותו עד היום. בהלוויה נכחו תלמידי ישיבות רבים שזכרו את תחילת לימודם אצל הרב.

קרבתו ל'בבא מאיר' זי"ע

לרבי מאיר היה קשר אדוק וידידותי עם האדמו"ר הרה"ק רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל, הבבא מאיר. כמעט מדי ערב, לאחר מסירת השיעור בבית הכנסת ברובע ב', היה פונה לביתו של הבבא מאיר. הרב אוחיון לימד במכינה את בן זקוניו של האדמו"ר, הרה"צ רבי ישועה ורחמים שליט"א, והתעניין תמיד בשלומו, ועל ידי כך התחבב מאוד על הבבא מאיר.

באחד הימים, לפני חתונת בנו של האדמו"ר, רבי יקותיאל אבוחצירא שליט"א, הרגיש רבי מאיר פגוע שלא קיבל הזמנה. באותו לילה, ראה בחלומו את הבבא מאיר שאומר לו: "אתה לא צריך הזמנה, אתה מבני הבית שלי, ואתה מגיע כאחד מבני הבית". כמובן שהשתתף בחתונה כבן בית. יתרה מזאת, הבבא מאיר ביקש ממנו לערוך את אחת מסעודות שבע הברכות לבנו בביתו של רבי מאיר.

גבאי נאמן ועושה חסד

היה גבאי נאמן לבית הכנסת "מורשה" ללא כל ציפייה לתמורה. מסירותו הייתה כה רבה, עד שכשמנקה בית הכנסת לא הופיע, הוא מיד ירד עם דלי וחומרי ניקוי וניקה והבריק את בית הכנסת בעצמו לקראת השבת.

בכל מוצאי שבת מסר שיעור בזוהר הקדוש, כמנהג קהילות רבות מיוצאי מרוקו. הוא קיים בחייו את מאמר חז"ל: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע", ו"ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", הנאמרים על מלמדי תינוקות של בית רבן.

לפני כ-28 שנים, לאחר מחלה קשה, נפטרה עליו רעייתו הרבנית הצדקנית מרת חנה חנינה ע"ה. היא ארגנה שיעורי תורה ופעילויות חסד, וקירבה נשים ליהדות. מדי שנה נהגה לערוך הילולה לרחל אמנו באולם גדול שהיה מלא במשתתפות.

הדרכות אחרונות ופטירה

במשך כשנתיים סבל מהמחלה, וחרף הייסורים הקשים התאמץ להגיע לבית הכנסת. בשבת האחרונה לחייו ביקש מחתנו לצעוד עמו לבית הכנסת. למרות ניסיונות השכנוע שיישאר בבית, הוא יצא לדרכו, וצעד פסיעה אחר פסיעה עד שאפסו כוחותיו. כשחתנו ניסה לתמוך בו, הוא נזעק: "חס ושלום להשתמש בתלמיד חכם", וחזר לביתו לאחר מנוחה קלה.

ביום רביעי האחרון, השיב את נשמתו לבוראה, כשבני משפחתו סביב מיטתו זועקים "שמע ישראל". מסע הלווייתו יצא מרחבת בית הכנסת "מורשה" והמשיך לבית העלמין באשדוד, שם ספדו לו הרבנים החשובים.

יו"ר המועצה הדתית, הרב עובדיה דהן, תיאר את האבידה הגדולה ואמר כי פטירתו היא "תקיעת שופר חזקה של חודש אלול". הרב פנחס קריספין, ראש מוסדות "מורשה", סיפר כי במרוקו קראו לו "החסיד", כי לא חיכה שיבקשו ממנו, אלא עשה הכל בעצמו. "היה ספר מוסר מהלך, חי וקיים", אמר הרב קריספין, והוסיף כי עד היום לא נמצא לו תחליף כמחנך.

בנו, הרב מרדכי אוחיון, נפרד מאביו בדמעות והודה לכל המסייעים. הוא סיפר על אביו שהיה נוהג לשיר בסעודה שלישית, שעת רעווא דרעוין, את המילים "אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר", וחתם בבקשת מחילה.

בכך נחתמו פרקי חייו של שריד לדור דעה, שחינך דורות של תלמידים, שימש כגבאי נאמן, והיה מלא בתורה וחסד עם ניחוח קדום של 'לא מחזיק טיבותא לנפשיה'.

יהי זכרו ברוך. ת.נ.צ.ב.ה.

ייש"כ ותשו"ח למ' מיכאלי על הכתבה והתמונות הנלוות.