העיתונות מתרגשת מהמשפחה האשדודית: טסו לניו יורק עם 13 ילדים

15 בני משפחה במטוס אחד. "משפחת פרידמן מאשדוד רשמה בקיץ הזה הישג לא מבוטל: טיסה לניו יורק ובחזרה עם 13 ילדים", כך מספרת הכותרת שפורסמה היום בYNET, שם מתארים את מסעה של משפחת פרידמן מאשדוד, שיצאה לניו יורק עם שלוש עשרה ילדיה כשהמבצע המורכב ביותר עבר בהצלחה.

את סיפורה המפתיע של משפחת פרידמן, שלוחי חב"ד ברובע הסיטי, הבאנו מיד לאחר שהם שבו מארה"ב, אז, כפי שדווח ב'אשדוד'ס', הם התבשרו ברגע נחיתתם כי זכו בפרס מפתיע: טיסה נוספת לניו יורק. אך ב'ידיעות' ביקשו לעמוד על הפן הלוגיסטי של הנסיעה, ובעיקר להבין איך אפשר אכן לצאת לטיול כאשר מדובר במשפחה שיש לה יותר ממניין ילדים, בליעה"ר.

"הם טסו לניו יורק עם שלושה עשר ילדיהם, כאשר בארצות הברית הם התאחדו עם הבן ה-14, שלומד שם", נכתב בכתבה שבה מופיע סיפורה של המשפחה (כשאגב מדובר בדור שני של שלוחים: הוריה של גב' פרידמן הם הרב שניאור זלמן גודמן ורעייתו שיחיו, שלוחי הרבי בעיר מזה יובל), "החלטנו השנה שאנחנו טסים לניו יורק כי השנה העברית היא שנת 'הקהל', שנה שבה בזמן שבית המקדש היה קיים היו כל עם ישראל עולים לירושלים ברגל, מחזקים מחדש את הברית שכרתנו עם אלוקים, והמסרים שהיו עוברים הם מסרים של אחדות, יראת שמיים וחיבור לה'. אנחנו החלטנו שהמקום הטוב ביותר בשבילנו ובשביל הילדים לקבל את המסרים האלה הוא בחצר הרבי בניו יורק", סיפרה הרבנית חני פרידמן, שליחת חב"ד באשדוד, בריאיון ל-ynet Live.

בברוקלין הם ביקרו במרכז חב"ד העולמי ברחוב איסטרן פארקוויי 770 – המקום שבו היה בית מדרשו של האדמו"ר, רבי מנחם מנדל שניאורסון, והפך למרכז החסידות. "המחשבה שלנו הייתה שהילדים הם בחזית, בפוקוס. הטיול נערך בהתאם ליכולת שלהם, זה לא היה איזה מסע כומתה שאנחנו רצים בו מאתר לאתר", היא מדגישה. "החשיבה שלנו הייתה שהילדים בראש. הכנו לכל הילדים חולצות, אפילו ליהושע התינוק, עם השמות של כולם".

- כמה מזוודות היו לכם?

"למרבה הפלא עשינו אריזה חסכונית מאוד. לקחנו בחשבון שאנחנו הולכים למדינה מודרנית שיש בה מכונות כביסה בכל מקום וארזנו ממש בצמצום ובמדויק. נתנו לכל אחד לארוז בערך חמישה סטים של בגדים לימי חול ועוד סט אחד של בגדים לשבת, ועשינו כביסות כדי שלא נצטרך להיסחב עם הרבה מזוודות. היה לנו שמונה מזוודות גדולות.

"לקחנו עוד כמה אביזרים ואקססוריז, עשינו רשימה ועברנו על מה שאנחנו צריכים. חוץ מזה אמרנו שאנחנו טסים לניו יורק ואם חסר לנו משהו תמיד אפשר לקנות, אבל בסופו של דבר לא היינו צריכים. האריזות שלנו היו ממש מינמליות, וזו המלצה ראשונה שלי להורים שנוסעים עם ילדים: לארוז כמה שפחות חפצים. תנסו לראות מה אפשר להסתדר בלעדיו, זה מדהים כמה דברים אפשר להסתדר בלעדיהם".

- חשבת מה יקרה אם תגיעי לנמל התעופה, תספרי את הדרכונים ותגלי שאחד חסר?

"היה חשוב לוודא שיש לי את כל הדרכונים, לספור שיש לי את כולם. הדבקתי על כל דרכון מדבקה עם השם, כדי שלא אצטרך בכל פעם לפתוח ולראות של מי זה. עוד דבר שעשינו, כדי שאף אחד לא ילך לאיבוד, הוא להתחלק לזוגות של קטנים וגדולים. עשינו את זה במיוחד כשנסענו למקומות מלחיצים יותר, גם בשדה תעופה וגם ברכבת התחתית בניו יורק, שם אפשר בשניות ללכת לאיבוד. התחלקנו לזוגות של גדול וקטן, סוג של מספרי ברזל".

עם זאת היא הבהירה: "יעמדו הבנות שלי שנמצאות כאן לידי ויוכיחו שאצלנו בבית הגדולים לא מגדלים את הקטנים. הם עוזרים, הם שותפים, אבל הם לא מגדלים. גידול הילדים הוא שלי ושל בעלי, של אבא ואמא, ביחד. אנחנו אלה שמגדלים את כולם, הן ושאר הילדים לא אחראים על האוכל ועל הכביסה שלהם".

יש לה טיפ נוסף להורים שנוסעים עם הילדים לחו"ל. "לקחנו מהארץ הרבה מאכלים שהילדים שלנו אוהבים, כמו קורנפלקס מהסוג שהם אוהבים או ממרחים מסוימים", סיפרה פרידמן. "כשהולכים למקום חדש זה מספיק מאתגר, האווירה, השפה וכל השינויים, אז עדיף לא להתחיל גם דיונים בעניין האוכל. 'הנה, יש לכם את הקורנפלקס שאתם אוהבים, הנה הממרח שאתם אוהבים'. לא להתחיל בזמן הזה ניסויים קולינריים על ילדים קטנים".

עצה נוספת נוגעת להיערכות מראש: "עשינו לנו איזושהי רשימת יעדים שאנחנו רוצים להגיע אליהם ודירגנו אותם – מה הכי חשוב לנו ומה יהיה נחמד אם נגיע אליו. אז הכי חשוב לנו כמובן היה ה'אוהל' של הרבי, הבית של הרבי ובית הכנסת שלו, החדר שלו וכל השכונה שם – אבל על הדרך הלכנו לפסל החירות ול-Ground Zero במנהטן, ולעוד יעדים. עשינו את זה לאט, נתנו לילדים זמן לעכל, זה לא היה איזה מרוץ. זה קרה בקצב שלהם, בכיף שלהם. נעזרנו המון ברשימות, יש לנו רשימות שעשינו באפליקציית Keep ושיתפנו בהן את כל מי שצריך לשתף. היו רשימות של הסידורים, הקניות, מה שצריך לארוז וכו'. ותשמעו, היה לנו כיף, והיינו חוזרים על זה בכיף גדול".

יש לה גם אנקדוטה לסיום. "בטיסה חזור אמרתי לדייל של אמריקן איירליינס שהוא יכול לרשום ברקורד שהוא טס עם משפחה של 13 ילדים. הוא אמר לי: 'כבר טסתי עם משפחות גדולות יותר'. אמרתי לו: מה, היו לך במטוס משפחות גדולות יותר? אז הוא אמר: 'מה, כל ה-13 יושבים פה?' אמרתי לו: כן, אנחנו לובשים חולצה זהה. בקיצור, הוא עמד ביציאה מהמטוס וקלטתי את הבן-אדם סופר".