הניצחון של עורך הדין האשדודי

ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז הצפון, בראשות עו"ד חגית המאירי פרלרוט, קיבלה בשבוע שעבר חמישה עררים מאוחדים וביטלה דרישות תשלום להיטל השבחה שהוציאה הוועדה המיוחדת לתכנון ובנייה רמת הגולן. בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי לא ניתן לחייב בהיטל השבחה מי שלא היה בעל הזכויות במקרקעין במועד אישור התוכנית המשביחה, גם אם בשלב מאוחר יותר רכש את הזכויות וביקש היתר בנייה.

הסיפור החל כאשר הוועדה המיוחדת לתכנון ובנייה מרחב הגולן הודיעה על ביטול מחצית מהיטלי ההשבחה שהוטלו על תושבים בגולן  שבנו בתים צמודי קרקע בהרחבות. את העררים הגישו עשרות תושבים ממושבים ויישובים ובהם אודם, רמת מגשימים ושדה נחמיה, נגד דרישות לתשלום  בהיקף ממוצע של כ-50 אלף שקל לתושב.

דרישות התשלום נשלחו ביוני 2025 בעקבות בקשות להיתרי בנייה לבתים צמודי קרקע. הנהלת רמ"י  אישרה את העסקאות מול המשתכנים באוקטובר 2023, והסכמי הפיתוח נחתמו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2023. במהלך 2024 הוגשו לוועדה כ-378 בקשות להיתרי בנייה ב-32 יישובים בגולן הנמצאים בתחום שיפוטה, ובמהלך 2025 הוגשו עוד כ-453 בקשות להיתרי בנייה. בגין בקשות אלה הוצאו דרישות התשלום עם זאת חלק מהדיירים נאלצו להמשיך להתמודד עם החוב. .

התושבים, שיוצגו על ידי עורכי הדין עירית אסלן, שלמה יער-בר ומשה גשייד, טענו כי במועדים הקובעים של אישור התוכניות המשביחות הם כלל לא היו בעלי זכויות בקרקע. מנגד, עמדת הוועדה המיוחדת הייתה כי מאחר שהעוררים פנו לקבלת היתרי בנייה, מדובר ב"מימוש זכויות" המצדיק את גביית ההיטל במועד זה, ללא קשר למועד אישור התוכנית.

וועדת הערר קיבלה את טענתם של התושבים שיוצגו בידי עורכי הדין, וקבעה כי החבות נקבעת ביחס לבעל הזכות במועד אירוע ההשבחה, כלומר במועד אישור התוכנית המשביחה, ולא כלפי מי שרכש את הזכויות בשלב מאוחר יותר. לפיכך, דרישות התשלום שהונפקו לעוררים בוטלו.

עוד קבעה ועדת הערר כי על הוועדה המקומית לבחון מחדש מי היה בעל הזכויות או החוכר לדורות במועד אישור כל אחת מהתוכניות המשביחות, ורק כלפיו ניתן לשקול הטלת חיוב בהיטל ההשבחה. "לא למותר לציין כי לא שוכנענו שבהתאם להסכמים שנחתמו בין העוררים לבין רמ"י נקבע כי היטל ההשבחה יחול על העוררים רטרואקטיבית, קרי: בשל השבחה שנובעת מתוכניות שאושרו עובר למועד בו רכשו את זכויותיהם במקרקעין, וממילא מדובר בהסכמות חוזיות המצויות במישור היחסים בין העוררים לבין רמ"י, ואין בהן להקים חבות בהיטל השבחה מקום בו החוק לא הטילה. אף הוועדה המקומית הסכימה כי 'אין הטלת מס מכוח חוזה'.

"בנסיבות האמורות, אנו סבורים כי על הוועדה המקומית לבחון מי היה בעליהם של המקרקעין או 'החוכר לדורות' בהם, וזאת ביחס למועד אישורן של כל אחת מהתוכניות המשביחות, ובהתאם לכך להשית את החיוב בהיטל השבחה", קבעה הוועדה שאף חייבה את הוועדה המקומית לשלם הוצאות משפט בסך 1,500 שקל לכל אחד מחמשת העוררים.