ברכון בפארק האשדודי: ה'קבלה' של המלמד והישועה הפלאית

מספר מלמד תלמוד תורה מבית שמש: לאחר הצלחת מבצע חיזוק מיוחד בין כותלי התלמוד תורה, ולקראת תחילת הפריחה המפעימה של ימי האביב שהקב"ה מיזג ברחמיו, יצאנו עם התלמידים לפארק באשדוד. זהו גן שעשועים גדול ויפה. מרבדי דשא ומתקנים נהדרים קידמו את פנינו, והתלמידים נהנו לפרוק את המרץ.
אנחנו, המלמדים, ישבנו בצד וסעדנו את ליבנו. בתום הארוחה ביקשתי לברך ברכת המזון, אלא שאז נזכרתי שהברכון שאותו אני נושא תמיד לכל מקום, נותר עם החפצים הנוספים באוטובוס, החונה במרחק הגון מהמקום שבו אנו יושבים כעת.
חשבתי, מה אעשה? והרי לפני תקופה קיבלתי על עצמי לברך רק מתוך ברכון, ואני מקפיד על כך תמיד!
עוד אני חושב ומטכס עצה מה לעשות ואיך להסתדר, ניגש אלינו פועל העובד בניקיון של הפארק. "אני רואה שאתם חרדים", הוא אומר לנו ופושט את ידו כלפינו, "מצאתי את זה", הוא מספר, "אולי אתם רוצים את זה?"
"כן!" אמרתי מיד. הדבר ה"זה" לא היה כי אם ברכון! ובו כתובה ברכת המזון מהמילה הראשונה עד האחרונה. כך יכולתי לברך כמו שקיבלתי על עצמי, וגם חבריי המלמדים זכו לכך, כמובן חוץ מהזכות להציל את הברכון מחילולו באשפה.
הרגשתי בחוש שבמרום לימדו עליי זכות, שאזכה לעמוד במשמרת שקיבלתי עליי, ולשאת ברכה לפני ה'.