ניצל בנס באסון התאומים ומאז אינו מפסיק להתנדב

מי לא מכיר את יוסי לנדאו? לא נראה שישנו תושב אשדוד (ולא רק) שאינו מכיר אותו. בכל מקום שנדרשת עזרה, שם הוא נמצא. לרוב תופס פיקוד ומשתלט על זירות, גם אם הן מורכבות.

למרות זאת, מעטים מכירים את סיפור חייו, ואת הסיבה שהניעה אותו לתרום את כל כולו עבור האחרים.

ספר לנו, יוסי, קצת על עצמך.

מה יש לספר? אני בן 53, יליד ארה"ב, כאשר עליתי לארץ לפני 32 שנה ומאז אני כאן. הקמתי ואני מנהל את החברה שהקמתי בס"ד, ושמה, כמה מפתיע: "ב.ס.ד שילוח ולוגיסטיקה" המבצעת שליחויות מכל מקום בעולם, לכל מקום בעולם.

אני אבא ל10 ילדים נהדרים בליעה"ר, וסבא ל 18 נכדים מתוקים, כן ירבו. אגב, אחד מבני מתנדב, כמוני, בזק"א ובמד"א, השני הוא רב בשב"ס, והשלישי טייס...

כמה שנים אתה מתגורר בעיר?

22 שנה, ולא הייתי מחליף את העיר בכל מקום אחר.

מהי אשדוד בעיניך?

עיר לדוגמא ולמופת, עיר של חסד ונתינה, עיר שבה כל אחד "מוצא את עצמו", ולמרות זאת לכל אחד יש בה את מקומו. ובקיצור" עיר כלבבי.  

מי הדמות שהשפיעה עליך בתחום עיסוקך?

אבא שלי, שיהיה בריא לאורך ימים ושנים טובות. והאמת, שבזכותו הקמתי את החברה. היה זה כאשר הייתי אברך צעיר, הגעתי להתגורר בארץ, ואבי שיחי' שגר בארה"ב ביקש ממני שאשלח לו ספרי קודש, אותם הוא אוהב והם משוש חייו. ריכזתי את הספרים בשתי מזוודות, וניסיתי לשלוח אותם לארה"ב. גיליתי שזו משימה קשה ותהיתי איך עדיין חברה שמבצעת את העבודות הללו בזול ובשירות נגיש לכל אחד ולאו דווקא לחברות מסחריות.

פניתי לחב' 'טאואר-איר' והצעתי את עצמי. משום מה זכיתי ומצאתי חן בעיני הבכירים בחברה – שכבר אינה קיימת היום, אגב – וכך יצאנו לדרך.

היום החברה מבצעת שליחויות לכל רחבי העולם, יש לנו שירות של איסוף מיון ושילוח, והיא מעסיקה ב"ה עובדים רבים כשיש לנו צי של משאיות ועובדי מטה. אך עדיין, לדעתי אני עדיין בשלב ביסוס החברה, וזאת למרות שהיא קיימת מזה כ-20 שנה ומצליחה ב"ה יפה. יש הרבה לאן להתפתח בתחום, בפרט בעידן זה של אחרי הקורונה, כך שאני מקווה שהפריחה הגדולה עוד לפנינו ובע"ה נגיע לזה...

אגב, הוריי עדיין מתגוררים בארה"ב, אבל הקשר קרוב ואין יום אחד שבו איננו משוחחים. אבא הוא איש עסקים שעסקיו ידעו עליות ומורדות, כאשר הוא גם חווה אסונות לא פשוטים: בתו, אחותי ע"ה, נפטרה לאחר שחלתה בסרטן שלושה חודשים לפני חתונתה, רח"ל. אך האסון לא שבר את רוחו, וזאת בשל אמונתו התמימה בקב"ה.

את אותה מידה של אמונה הוא משריש בילדיו ובי, ואותה אמונה סייע גם לי בכל צעד, הן בעסקים והן ביתר התחומים, כשאני יודע דבר אחד: הכל מלמעלה, ויש מי שדואג לי יותר מכל.

מהו הייעוד שלך שאותו אתה רואה במסגרת עיסוקך?

לתת שירות מקסימלי לכל פונה, ועם כמה שפחות בירוקרטיה וטופסולוגיה. וכמובן, שגם במסגרת החברה אני מוצא את ייעודי והוא לעזור לחולים להעביר תרופות לכל העולם, שזו משימה שאני עושה אותה לרוב - וללא תשלום.

משהו שלא ידעתם עלי?

קשה להאמין, אבל אני מאוד רגיש ואיכפתי... מה לעשות, כך נולדתי.  

תחום עיסוק/תחביב שלא אוותר עליו?

אין לי תחביבים. יש לי תחביב אחד: לנסות לעזור לכל מי שזקוק  בעולם, לכל אחד, בכל מקום, בכל עת, היכן שאני יכול ואני מקווה שהקב"ה יתן לי תמיד את הכוחות להמשיך ולסייע.

אני מתנדב בכל מקום שבו אני יכול להציע את שירותיי. מתנדב ב'זק"א' בכמה יחידות, אך לא רק שם אלא גם ב'הצלה', ב'ידידים', ב'עזר מציון', ב'רפואה ושמחה' וסליחה אם שכחתי עוד שם של ארגון שאני פועל בשורותיו...

ספר סיפור מענין שלא שמענו עליך עד כה.

ביום שבו אירע אסון התאומים הידוע, ב11 בסמפטבר, הייתי בדיוק בביקור בארה"ב. בעת שנודע על המטוס הראשון שהתנגש בבניין הראשון הייתי בבורו פארק, אך כבר משם יכלו לראות שמשהו קורה במנהטן וכי לא מדובר במשהו שגרתי. לא חשבתי פעמיים, וכמתנדב ב'הצלה' נכנסתי מיד למכונית עם עוד שלושה חברי 'הצלה': אחי, דודי ובן דודי שיחיו, ויצאנו לעבר מנהטן.

הגענו למנהטן ואז אנו רואים למרבה הזוועה את המטוס השני כשהוא מתנגש בבניין. זה היה הרגע שבו הבנו שלא מדובר בתאונה אלא בפיגוע. אז 'נפל אצלינו האסימון' והבנו שאנו נמצאים בליבו של ארוע היסטורי.

יצאנו החוצה, ואנו מגלים בוקה ומבולקה. לידי עמד כבאי, ותוך כדי שאני משוחח עמו, כשהוא עומד פסיעה ממולי, נוחתת עליו גופה של אדם שקפץ מהבניין הבוער, רגע לפני קריסתו. הכבאי נהרג בו במקום, כשבגדיי התמלאו מדמו. אני ניצלתי.

אך זה היה רק הנס הראשון בשרשרת של ניסים שאותם ראיתי באותו יום. התרכזנו, כל אנשי ההצלה, במגרש פנוי לפני הבנין, ושם חילקו אותנו לצוותים כשכל צוות מקבל מעין תעודת זיהוי. אותי ציוותי לאיש FBI וחכינו להוראה תגיע מהצ'יף על כניסה לבניין. אך בעודנו מחכים, אני שומע פתאום 'בום' ענק שאיני יכול לתארו אפילו. התחלנו לברוח בלי לחשוב, העיקר להתרחק. סובבתי את הראש רק פעם אחת אחורה, ואז ראיתי ענן שחור של אבק וחול שרודף אחרי. משהו שלא ראיתי כמותו מימיי.

נכנסתי לשטח של חניון, אך אז ראינו שאיננו יכולים לצאת משם, הכניסה נחסמה מאבנים וחול. הבנתי שמפה לא נצא, והתחלתי לומר וידוי. אמרתי לאיש הfbi שהיה עמי שיש לי ממנו בקשה אחת: שידאג להביא אותי לקבר ישראל.

הוא הביט בי ואמר: למה אתה מדבר כך? אתה תמשיך להתפלל, ואני אתחיל לעבוד. הוא ירה מנשקו האישי 4 יריות בכדי לסמן לכוחות ההצלה את מיקומינו, וכך התחלנו לחפור בידיים חשופות.

הייתי כלוא עמו שם 7 שעות, מהשעה 9 בבוקר ועד 3 אחה"צ. אז חולצנו. אגב, אני בקשר עם אותו איש FBI עד היום, נותרנו ידידים אחרי אותן שעות שבהן ידענו שאלו השעות האחרונות שלנו...

יצאתי החוצה, ולא האמנתי למראה עיני: במקום שבו עמדו שני הבניינים המפורסמים בארה"ב, היה מגרש בניה ענק. לא היה זכר לבניינים. חשבתי שאני הוזה.

אבל לא היה זמן לחשוב. לידי עמד דחפור שניסה להזיז קורות בטון ולהגיע ללכודים. תוך כדי, אני שם לב שהוא מרים גופה. רגע לפני שהוא השליך אותה הצידה הצלחתי לסמן לו כי מדובר בגופת אדם, והוא דאג להוריד אותה בכבוד. לאחר מכן התברר לי שמדובר ביהודי, שהצחתי ברגע האחרון ממש להציל את גופתו וכך הגיע לקבורה כשהוא שלם.

בשעות הבאות חיפשתי את אחי ודודיי, ואז גילינו את גודל הנס: באותו מתחם שבו התרכזנו היינו 44 אנשי 'הצלה', לצד 500 כבאים ושוטרים. כל אותם 500 כבאים ושוטרים נהרגו מקריסת הבניין כשאיש מהם לא ניצל. אך מכל אותם 44 אנשי 'הצלה' לא נעדר איש.

אז הבנתי שישנם רבים שיכולים לעסוק בהצלת חיים, אך יש את מי שעוסק בכך לפרנסתו ויש את מי שמתנדב והוא נותן מעצמו. מי שנותן מעצמו לשני, זוכה לשמירה מיוחדת. אז קיבלתי את ההחלטה שמניעה אותי מאז ועד הרגע: לתת מעצמי מה שאני יכול, למי שאני רק יכול.

מאז אני מתנדב בכל מקום, בכל עת, ואני שמח שגם ילדיי ממשיכים בדרכי בדרך הזו וכל אחד מוצא את המקום שבו הוא יכול להתנדב ולתת מעצמו. לאחרונה זכיתי גם לתרום כליה וכך להציל את חייו של יהודי שלא הכרתיו כלל קודם לכן. אני שמח על הזכות הזו שנפלה בידי, לתרום גם חלק מגופי, ואני מקווה ומתפלל שיהיו לי תמיד את הכוחות והבריאות בע"ה להמשיך ולתת לאחרים. כי מי שתורם מעצמו – מקבל בחזרה. לא מפסידים מנתינה.