עֲנֵנוּ בִּזְכוּתֵהּ דְּרַבֵּינוּ עוֹבַדְיָה: לרגל ההילולא – מה מותר ומה אסור לעשות בקברי צדיקים?
03.11.24 / 14:01
לרגל יומא דהילולא ה-אחד עשר של מרן רבינו הגדול עובדיה יוסף זצוק"ל, "איחוד רבני הקהילות הספרדי בעיר" מביאים את המנהג בענין מעלת ההשתטחות בקברי צדיקים והסדר הראוי ע"פ "קו ההלכה הספרדי"
לרגל הילולת הצדיק – רבני 'איחוד רבני הקהילות הספרדי בעיר' עם שורת הנחיות: האם צריך לעשות אזכרה והילולא ביום פטירת הצדיק? המקור להתפלל על קבר צדיק? מה הכי עדיף כשעולים לקבר? האם יש לחשוש ללעג לרש? למה צריך להסיר את האבן על הקבר? כהנים ומי שאינו יכול להגיע לקבר ממש כיצד יעשו?
כל זה במאמר שלפניכם לכבוד יומא דהילולא רבה, כאשר המוני בית ישראל עולים על קברו בבית העלמין "סנהדריה" בירושלים.
סדר ההשתטחות בקברי הצדיקים, מה המקור לעשות אזכרה והילולא ביום פטירת הצדיקים?
שורש למנהג קדום זה מובא בדברי רש"י (יבמות קכב. ד"ה בתלתא), "ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך רגלי דאמוראי, היינו יום שמת בו אדם גדול, קובעים אותו לכבודו. ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום, מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו, ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם". ובשו"ת תורה לשמה (סי' תצג) כתב הביא דברי רש"י, וכתב שמכאן יש ללמוד כי הרוצה להשתטח על קברי הצדיקים. ודאי יש עדיפות ללכת ביום פטירתם, שהוא יומא דהילולא. וכן מצינו סמך מדברי הזוהר (פרשת ויחי רמה:) שהקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים ואילו היו יודעים עד כמה הקב"ה שמח בהם היו שמחים באותו היום שהסתלקו מן העולם. ועי' בשו"ת רב פעלים (ח"ד או"ח סי' מ"א). וכתב במעבר יבק (פי"ז) "ולכן יום פטירת הצדיק נקרא הילולא, כדחזינן בעובדא דר' יצחק בזוהר (ויחי ריז:) שאמר רשב"י באדרת האזינו שיביאו לו את ר' יצחק שהיה ערב לו "זכאה חולקיה" משמע מכאן שיום הסתלקות הצדיקים הוא יום שמחה וחדוה בשבילם. וכן איתא בש"ס מו"ק (כה:) רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק וכתב ר"א גלאנטי בספרו קינת סתרים על מגילת איכה (פ"ה פס' ב בפירוש המילים 'במחיר יבואו') וז"ל "בשעת פטירת הצדיק מתעוררים כל מעשיו שעשה בעולם וכל התורה וכו', כלם חוזרים ומתחדשים, והוא בסוד 'בהילולא רבה דר"ש תהא מתקן פתוריה'. ועיין בספר חומת אנך למרן החיד"א (קהלת פ"א פס' א "עת ללדת") שביום הפטירה מזלו של האדם חזק ובריא, כמו יום הלידה.
מה מקור המנהג להתפלל על קברי הצדיקים ומה המעלה בכך?
מעלה גדולה לעלות ולהשתטח בקברי הצדיקים, וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. והמתים מתפללים עבור החיים, כמובא בגמ' תענית (טז.) מדוע יוצאים לבית הקברות כדי שיבקשו עלינו המתים רחמים. ובגמ' שם (כג:) על ר' מני בנו של ר' יונה שציערוהו משפחת הנשיאים, והשתטח על קבר אביו וחדלו מלצער אותו. ומצאנו גם אצל כָּלֵב שהלך להתפלל על קברי האבות, שינצל מעצת מרגלים (גמדי סוטה לד: הבוא ברש"י עה"ה פר' שלח יג כב). ובזוהר פרשת שמות (טז.) מובא. אלמלי תפילת המתים על החיים לא היינו מתקיימים אפי' חצי יום. וכן במדרש (בראשית רבה פר' פב' אותי הובא ברש"י עה"ת פר' ויחי מח ז), שיעקב אבינו קבר כ את רחל אמנו בדרך אפרת, משום שראה ברוח קדשו שהגלויות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת רחמים על בניה, ובעין יעקב עמ"ס סוטה (דף יד ע"א בהגהות הב"ח על הש"ס שם ציטט מימרא זו) מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם, מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש להיחרב, וישראל יגלו מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה ויעמדו בבכי וכו', ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. וכן מבואר בספר הישר (פרשת וישב) שיוסף הצדיק השתטח על קבר אמו כאשר נמכר לעבד בדרכו למצריים. ובדרשות הר"ן (הדרוש השמיני) כתב, שהתפילה שם רצויה ביותר.
האם יש למנהג זה שורש בהלכה?
מובא בשלחן ערוך לגבי התעניות שעושים בשנת בצורת (או"ח סימן תקע"ט) "שבע תעניות האלו אחר שמתפללים, יוצאים כל העם לבית הקברות ובוכים ומתחננים שם" וברמ"א בהלכות ראש השנה (סימן תקפ"א) כתב "ויש מקומות נוהגין לילך על הקברים ולהרבות שם בתחינות" ובמהרי"ל כתב "בית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים. ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת ביותר על אדמת קודש, ואל ישים מגמתו אל המתים, אך יבקש מה' יתברך שירחם עליו בזכותם". ובשו"ת "יחוה דעת" למרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (ח"ה סי' נז' הערה ב') הביא דברי הפוסקים שאף יש בזה מצווה.
כשעולים לקברו של צדיק מה הטוב ביותר לעשות?
המעלה הגדולה ביותר, היא ללמוד תורה ליד ציונו של הצדיק וכך היה נוהג רבינו האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה ל"ז) שהיה מסתכל בנשמות הצדיקים מרחוק והיה מדבר עמהם ולומד מהם כמה סתרי תורה, וכן מובא בספר גירושין לרמ"ק שהרמ"ק ורבינו שלמה אלקבץ היו גולים למערות הצדיקים ועוסקים בסודות התורה. והטוב ביותר ללמוד מתורת אותו צדיק על קברו שבזה גורם לו עונג ונחת רוח עילאי ביותר כמובא בפסיקתא (רבתי פרשה ב פס' זכור) "אם היה עובר בין הקברות והיה יודע שצדיק קבור שם. צריך להזכירו במעשיו". וכתב הרד"ל בהגהותיו "מכאן מקור המנהג לקרות על קברי הצדיקים פסוקים ומאמרים מענינו של אותו צדיק".
ובגמ' יבמות (צז ע"א) "אר"י משום רשב"י, כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז, שפתותיו דובבות בקבר", מכאן שיש נחת רוח לנפטר מכך מאד.
כיצד מותר ללמוד תורה בבית הקברות, האם אין כאן משום "לועג לרש"?
מרן בשו"ע (יו"ד שס"ז ס"ג) כתב "לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת או של קבר, וספר תורה בזרועו ויקרא בו או יתפלל, וה"ה על פה אסור לקרות, אא"כ לכבוד המת כמו שנתבאר". והטעם שאסור אם אי"ז לכבוד המת משום לועג לרש. וכתב הט"ז (סי' שדמ סק"ה) ששמע על הרבה גדולים שהיו מקפידים בדבר זה, אפילו בדרוש שעל המת, כל שאי"ז לכבודו. עכ"ד. ויש ראשונים שהחמירו בזה מאוד, הטור (סי' שדמ) כתב בשם רבינו האי, ד"ת אפי' חוץ לד"א אסור. ולדעת המרדכי (מו"ק סי' תתקיח) כל אותו החדר שהמת שם וה"ה המצבה חשוב כד' אמות, וכ"פ הב"ח. אמנם מרן בשו"ע (שם) לא פסק כדעות אלו (עיין ביאור הגר"א שם אות ח שלא כדעת הש"ך).
אבל לכבוד המת אינו נחשב כלועג לו, וכפי שפסק מרן השו"ע (שם סי' שד"מ סעי" יז) "מותר לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת בתוך ד"א, או בביה"ק". לכן נוהגים לומר קודם הלימוד שאנו לומדים לכבוד ולעי"נ הנפטרים ושבזכות לימוד זה ימשך נחת רוח לכל הצדיקים הקבורים פה ובפרט לצדיק פלוני אלמוני (עיין חזון עובדיה אבלות ח"ג עמ' ריא). וכן מותר ללמוד דבריו של המת על קברו, כן כתב הב"ח (סי' שדמ) וז"ל "ודבריו של מת מותר אפי' בד"ת, אפי' תוך ד' אמות, ללמוד תורת הצדיק על קברו".
וכ"פ הש"ך (ס"ק יא). ועי' עוד בזה בזוהר (פרשת וישב קפה:) ובספר חסידים (סי' רכד) "וכל האומר דבר שמועה מפיהם, הם מתפללים עליו שם, ומליצים טובה עליו". ועי' עוד בספר שפתי צדיקים (עמ' 17 להגה"צ רבי סלמאן מוצפי זצוק"ל ובשו"ת מבשרת ציון להגרב"צ מוצפי שליט"א (ח"ד סי' סד) בארוכה בנושא זה).
כשבאים להתפלל על המצבה נוהגים להניח אבן עליה, האם צריך לסלק את האבן לפני שהולך או להשאירה על גבי המצבה?
כשמסיימים התפלה כדי ללכת משם נוהגים לסלקה, ויש מבני אשכנז שנהגו להשאירה שם, והמקובלים נזהרים מאד לסלק האבן כשמסיימים תפילתם. והטעם כתב בספר שפתי צדיקים (עמ' 22) ובשו"ת מבשרת ציון (ח"ד סי' סה) שהביא בשם המקובלים שיש להקפיד לסלק את האבן בצאתו מטעם שהנחת האבן עפ"י הסוד יש רמז גדול להזמין את ניצוץ הנשמה שתרד ותשב עליה בבחינת כסא, וכשיוצא האדם משם יש לו לסלקה, כדי לרמוז שהנשמה תחזור למקומה, ואין זה משורת דרך ארץ שיהא הוא הולך בעוד הניצוץ נמצא על המצבה, וגם אחר שהלך וחזרה הנשמה למקומה, לא טוב להשאיר האבן שהיה בחינת כסא פנוי וריק במקום, מטעמים שבנסתר, אלא יש לסלקה, ולכן ראוי גם לסלק כל האבנים שע"ג ציוני הצדיקים שהצטברו שם. ונראה שאלו המניחים את האבנים במקומם ולא מסלקים אותם, הוא עפ"י הפשט, ומקורו בתלמוד ירושלמי (כלאים פ"ט ה"ד) כיון שהם מגיעין לא"י הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב וכפר אדמתו עמו.
עד כמה נחשב לאדם שהיה על ציונו של הצדיק אם אינו מגיע לציונו ממש עקב העומס, וכן מה יעשו כהנים?
הכהנים ומי שאינו יכול לבוא אצל המצבה נהגו לעמוד מחוץ למקום ולהתפלל, ונחשב להם כאילו השתטחו על המצבה. ויש תועלת בדבר כי המתים מרגישים ושמחים כשבאים אצל קברם, ועי' בספר ההשתטחות למוהר"ן מברסלב, כל שבא "סמוך" לביה"ק זוכה להמשיך כל התיקונים הנפלאים. וכ"כ בקונטרס היחיאלי (בית עולמים פרק טו נב) שיש תועלת גם לעומדים מרחוק, כי נפש המת עומדת ע"ג המצבה ומביטה למרחוק, והביא ראיה מהזוהר (שמות טז.) ממעשה לואי בר לחמא, שהודיעו שבנו עובר בקרבת מקום, ושמח הנפטר ועמד לראותו. וכ"כ בשו"ת צמח יהודה (ח"ד סי' פה) שכך היה נוהג האור שמח לעשות לבוא עד שער בית הקברות, ולעמוד שם בחוץ, לעשות את כל ההשתטחות כראוי, ולהביא אח"כ מנין ולהתפלל עמם כנהוג. והוסיף שכך נהגו כל הגדולים.
זכותו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל תגן עלינו ועל כל עמו ישראל.
מעוניינים להגיב? לדווח ? צרו איתנו קשר במייל -[email protected]
