נתון מבעית: 90% מהפגיעות בילדים - לא מאנשים זרים. כך נהפוך את המרחב למוגן
22.11.23 / 13:54
אנו מחנכים את ילדינו להיזהר ולשמור מרחק מזרים, אך מה עם סכנת הפגיעה שקיימת דווקא מאלו שקרובים לילדינו והם אינם זרים? כך נהפוך את המרחב למוגן
מאז שמחת תורה אנחנו שרויים במצב חירום, עסוקים בדאגה על שלומם הפיזי של הילדים שלנו, שדחקה הצידה דאגות אחרות לשלומם.
יחד עם זה, חודש וחצי לתוך המלחמה, חשוב לזכור שזמנים של ערעור שגרה ושיבוש של מהלך החיים הרגיל - מזמנים לילדים שלנו סכנות אחרות, חמורות גם הן. סכנות למוגנותם ולנפשם.
הדבר הקל ביותר לעשות בהקשר זה הוא ללמד את הילדים להזהר מזרים. יש הרבה סיבות לכך. זהירות מזרים היא ערך קליט, קל להבנה, לא דורש הרבה הסברים, לא דורש שיקול דעת בכל מקרה לגופו. ובעיקר, כשאנחנו מזהירים ילדים מזרים אנחנו משמרים בנפשם את הצורך הבסיסי להפריד ולהבחין בין טוב לרע.
אנחנו - טובים, הקהילה - טובה, המשפחה - טובה, חברים שלנו - טובים כולם. הזר הוא המסוכן, המפחיד, פוטנציאל הנזק. ככל שנצייר את הזר הזה כחיצוני יותר לחייו של הילד - שיך לחברה אחרת, לעם אחר, לארץ אחרת - כך המסר יהיה קל ופשוט יותר.
חינוך לזהירות מזרים הוא חינוך נפלא, למעט חסרון קל אחד: אין לו כמעט שום שייכות לנושא של מוגנות.
מרבית הפגיעות, למעלה מתשעים אחוז מהן, לא נעשות על ידי אנשים זרים.
כשאנחנו מלמדות ילדים להזהר מזרים אנחנו נותנות להם כלי לא רלוונטי, שגורם יותר נזק מתועלת.
למה יותר נזק? למה לא לטפל בקלות לפחות באחוזים הבודדים של פגיעות שנעשות על ידי זרים?
חשוב וכדאי ללמד את הילדים להזהר מזרים, לשמור מהם מרחק ולא להענות לשום נסיון יצירת קשר שלהם. אבל צריך להזהר לא לחנך לנושא בהתלהבות גדולה מידי.
נניח שאת מניחה מול הילד שלך שתי צלחות, אחת עם מרק ואחת עם אורז וקציצות, ואומרת לו: תזהר, המרק רותח. מה הוא מבין מדבריך? שהאורז והקציצות בטיחותיים לאכילה.
התמקדות נלהבת מידי בזהירות מזרים תעביר לילד מסר כאילו כל אדם מוכר הוא בסדר גמור. וזהו מסר מסוכן להפליא.
״נו, מה את רוצה?״ את שומעת אתכם מעבר למסך, ״שאני אפחיד אותו? שאני אזהיר אותו מכל העולם? שהוא יגדל בידיעה שהאנשים שמקיפים אותו הם מסוכנים?״
לא, אני לא רוצה שתגידו לו אף אחד מהדברים הללו. ממש לא. חינוך טוב למוגנות הוא חינוך שלא עוסק באנשים, ובכמה הם מסוכנים. חינוך טוב למוגנות, בעיני, עוסק במעשים - בטוחים ושאינם.
בכל כלל, כל סיפור, כל דיון על מוגנות - חשוב לנתח עם הילד את המעשה, לא את האדם שעשה אותו. צורת חשיבה כזו תיתן לו אפשרות להתמודד עם מצבי סכנה אפשריים, בלי לאבד את האמון בעולם ובדמויות, בעיקר הגבריות, שמקיפות אותו.
ניתוח כזה והבניה כזו מייצרות שיח משותף, ומאפשרות לילד, בתקוה, לגשת לספר אם קרה משהו שהיה מסוכן עבורו. והיכולת הזו לשתף - היא היא המוגנות האמיתית.
לקבלת תכנים נוספים על הורות ומוגנות:
במייל: https://nechita1020.ravpage.co.il/muganut
בקבוצה שקטה: https://chat.whatsapp.com/JVRdrOcFjjmL7plmrartWf
לרכישת הספר ראויה: reuya.co.il
לחסומים: [email protected]
*הכותבת, שרי ברלינסקי, פסיכולוגית בהתמחות קלינית ומחברת הספר "ראויה"
מעוניינים להגיב? לדווח ? צרו איתנו קשר במייל -[email protected]
