מצמרר: "זהו רצון הקב"ה" - שיחתו הנרגשת של הגרי"ב שרייבר שליט"א

 קהל המונים מקהילת "בני פנחס" מכל רחבי העיר התאספו באופן מיוחד בבית המדרש "נפש החיים" ברובע ז' לשמוע דברי חיזוק והתעוררות מפי הגאון רבי ישראל בונים שרייבר שליט"א גאב"ד קהילת "בני פנחס".

כזכור, בשבוע שעבר הגאב"ד שליט"א עבר שני ניתוחים בס"ד וכעת זקוק לרחמי שמים, בעוד גדולי התורה קוראים להתפלל עבורו רבי ישראל בונים בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י.

בית המדרש היה מלא מפה לפה עד אפס מקום, במעברים ובעזרת הנשים צבאו על החלונות גם תלמידי הישיבות לצעירים, התרגשות גדולה היתה באוויר בעת שהגרי"ב שרייבר עלה במדרגות היישר לתפילת מעריב.

לצידו ישב זקן ראשי הישיבות בדרום הגה"צ רבי אברהם אלטמן ראש ישיבת "עטרת צבי", הגר"ש דולינגר ר"י "פרי עץ חיים", הגרמ"ד רוזובסקי ר"י "וליקומירר", הגר"י נוביק רו"כ "בית שמואל", הדיין הגר"י אברמוביץ, הגרא"מ אלטמן רו"כ "עטרת צבי" ועוד שורה של רבנים, ראשי כוללי וראשי קהילות חשובים.

לפני התיבה בתפילת מעריב עבר יד ימינו ונאמן ביתו הרה"ג ר' משה ליפשיץ שליט"א, לאחר עלינו לשבח, קראו פרק תהילים ולאחריה אמרו ברכת 'מי שבירך' כשכל העיניים נשואות למזרח לצד ארון הקודש למוצא פיו של הגאב"ד שליט"א.

"אם הקב"ה נתן לי מכה, אף אחד לא צריך לסבול", במילים אלו פתח הגאב"ד שליט"א את דבריו במשך כעשרים דקות כשכל העינים נשואות אליו. והביא בשם הזוהר, אדם הולך בעולם הזה הוא בטוח שהכל שלו לדורי דורות.

במרכז דבריו דיבר בהרחבה בביאור חובת מאה ברכות בכל יום שע"י כך האדם זוכר את הקב"ה כל יום. והביא בשם מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שאמר, "יש אמירה ויש אמירה", יתכן שאדם יספור כל יום מאה ברכות אבל הוא אינו יודע מה אומר, כמו שיש כאלו המתפללים ואפילו הופכים את העמוד בסידור אבל זה רק מתוך הרגל בלבד, אבל לא זו המטרה. המטרה היא לברך מאה ברכות להבין מה שאתה מברך ולא כוונות האר"י ז"ל, אלא ביאור המילים של כל ברכה – "שהכל נהיה בדברו" פשט הפשוט, לשים לב מה שמוציאים מהפה וכך זוכרים את הקב"ה זה נקרא לחיות כסדר באמונה.

אם יודעים ש'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית', בכל יום תמיד, כל יום הקב"ה החייה אותי מחדש, אז כל יום מתחדשת מערכת חדשה של מעשה בראשית וממילא אתה מבין שאין מקרה, אלא יש מי שמנהל את העולם כולו.

"אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו, הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים". וביאר כל מילה ומילה של הנהגת הקב"ה. כאן הביא את הגמרא בראש השנה:, שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שוה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל, מפני מה זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל, זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה מפני מה זה נענה, וזה לא נענה? זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה.

ושאל, היתכן בעת שעלה לגרדום ובעוד רגע כבר לא יהיה בחיים כיצד הגמרא אומרת שלא התפלל תפילה שלמה בעת שהחבל כרוך על צוארו? אלא, שודאי שהתפלל, אבל הוא לא סומך רק על התפילה, לא סומך רק על הקב"ה, הוא עדיין בעת כזו סומך על העסקנים או על השוחד שנתן, חסר בתפילה זה לא שלימות.

תפילה שלמה זה לסמוך רק על בורא עולם וכמובן שצריך לעשות השתדלות, כך הקב"ה מנהל את הבריאה שנאמר 'וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה', ואמרו רבותינו יכול אפילו יושב בטל תלמוד לומר 'אשר תעשה'. כך צריך להיות ואתה יודע שהקב"ה מנהל אותך, ואם אתה יודע שהקב"ה מנהל אותך אז ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך – כמה שאתה מחובר להקב"ה, הקב"ה מחבר אליך.

את דבריו סיים במילים: "מה שהקב"ה ירצה זה מה שיהיה". לאחר שירד למקומו נגשו אליו הרבנים וכל הקהל בירכו כל אחד בברכת רפואה שלמה וכך ליווהו עד צאתו.

הציבור נקרא להמשיך ולקרוע שערי שמים בתפילה לרפואת הגאב"ד, רבי ישראל בונים בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י.