המונים בסעודת הילולת הרה"צ רבי חיים פינטו זצוק"ל

לאחר תפילת מנחה של השבת האחרונה, קהל רב מרחבי העיר זרם כל העת לבית הכנסת המרכזי "ישמח משה" ברובע ה' למעמד סעודת שלישית בראשותו של המרא דאתרא הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א לרגל הילולת סבו הגדול הרה"צ רבי חיים פינטו (השני) זצוק"ל במלאת פא' שנים לפטירתו.

הסעודה שנערכה באולם שע"י בית הכנסת, הוכנה כיד המלך מבעוד מועד כשצוות מיוחד פעלו במשך שעות רבות להגיש דברי מאכל משובחים לכבוד השבת וההילולא.

במהלך הסעודה הושלך הס בין הקהל באולם שהיה מלא עד אפס מקום, כשעוד רבים אחרים מצטופפים ברחבה בחוץ כדי לשמוע מדברות קודשו של המרא דאתרא הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א.

בדבריו שנשא במשך כשעה הזכיר ביאורים מפרשת השבוע כשהתעכב במיוחד על הפסוק: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'"... שהעיקר זה לדאוג להמשך הדורות של עם ישראל שהולכים בדרך ה' בתורה ובמצוות, כן הזכיר את ניסיון העקדה שאברהם אבינו היה אז בדרגה גבוהה מאוד וביאר, כי נאמר במדרש שאברהם אבינו הגיע מלויתו של אביו תרח שהיה עובד עבודה זרה ובעצם שאברהם אבינו קבר את ה'תרח' שזה סמל העבודה זרה, זכה לדרגות גבוהות בעבודת ה' עד כדי שיכל לעמוד בניסיון העקדה, ועלינו ללמוד מכך שכל יהודי יש לו איזה 'תרח' אצלו שהוא צריך להיאבק עימו ולקבור אותו שימחק את העבר במעשים הלא טובים וכך יצליח להתעלות בעבודת ה'.

כך היה אצל אבותינו הקדושים שהגיעו לדרגות גבוהות בקדושה ובטהרה, כי כל חייהם עבדו על לקבור את הרצונות והתאוות שלהם כדי להתקרב לה' יתברך.

עד היום יש עדויות של אנשים ביננו שזוכרים את דמותו הפלאית של בעל ההילולא זצ"ל את הנהגותיו בקודש, בדאגתו לקהילה לפרנסתם ובפרט לעניים, היה נוסע מסעות למרחקים לפני חג הפסח כדי לדאוג לקמחא דפסחא לכל העניים וידוע שכמעט כל ימי חייו היה דואג לכדי פרנסתם של העניים במוגאדור שבמרוקו.

וסיפר שפעם הלך בדרכו וראה שהעניים יושבים בצד הדרך ואוספים כסף, אך האנשים העוברים ושבים, ממשיכים בדרכם ולא מתחשבים בעניים משראה בכך, בלא אומר ודברים פנה לעברם, הרים את שולי גלימתו והתישב ביניהם על הריצפה לצד העניים, משראו זאת נכבדי העיר ובני המקום, מיד נגשו אליו בפחד ובחלחלה ופנו אליו כיצד רבינו ישב כך בבזיון, ואז ענה להם, אתם רוצים שאני יקום מכאן, תדאגו לעניים שהם ילכו מפה ואז גם אני ילך מכאן וכך היה.

בשעת הצורך לא נרתע מלהפעיל לחץ על עשירי העיר שיריקו מכיסם תרומה הגונה למען המטרה שלשמה אסף באותה עת. על לוח ליבו היו חרוטים דברי הגמרא שהזכרנו, ובבואו בין בעלי הממון, היה מרבה לבאר להם, כי בעצם אותו עושר בו זכו, אינו אלא "פיקדון בידם" מאת בורא עולם. שכן, בעצם בורא עולם פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון, והוא מרחם על כל בריותיו, ואם כן, הכל היו צריכים ליטול מזונותיהם במידה שווה. אלא, שהקב"ה למען צדקו, חפץ להרבות מצוות לעמו ישראל, כדי לזכותם בחיי העולם הבא. לכך, מטעמים הגלויים לו יתברך, נטל מהעני את חלקו ונתנו לך כפיקדון, ואתה מצוותך להשיב לו את חלקו.

והיה אומר לעשירים, אם תעשה את המוטל עליך, ישאיר הקב"ה אצלך את פיקדונותיו, ואדרבה, אם יראה שהינך עושה זאת מתוך רצון, שמחה, ורוחב יד, יתכן שאף יגדיל את מספר הפיקדונות שיניח ברשותך, וכמו שאמרו במדרש משלי: "אם ראית אדם שמפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שנוסף לו, שנאמר, יש מפזר ונוסף עוד", אבל אם לא תחזיר לעני את חלקו, יתכן ויטול ממך את אותם פיקדונות, ואולי אפילו את המגיע לך יטול...

בדרך כלל, לאחר ששמעו הסבר זה, היו העשירים שבקהל פותחים את ליבם, ומריקים חלק נכבד מצרור כספם לתוך ידו.

בסיום בירך את כל הקהל שזכות הצדיק יגן עליהם לישועה ורחמים ולכל עם ישראל בכל מקום שהם.

לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת, הקהל עבר בהמוניו לברך ולהתברך מהגר"ח פינטו לכבוד יומא דהילולא.