לבכות מול הנרות / סגולת הנרות מהרבנית ימימה מזרחי  

1. יום סגולי, יחיד ומיוחד, גבוה כל כך!

בדרך כלל אנחנו נזהרות בהבטחות. אבל שמיני של חנוכה, לפי כל המקורות, הוא יום שמסוגל לפוריות. תפילות לפקידת עקרות מתקבלות עכשיו. תשתדלו להשקיע ביום זה זמן וכוחות לבקש על רוחניות, אהבה, יראת ה', זוגיות, ילדים צדיקים וחיזוק באמונה.

שמונה נרות דולקים בחנוכייה ויכתוב הרבי מרוז'ין:

מול הנר השמיני, יכול הפשוט בישראל

להשיג בתפילתו

מה שלא יכול הצדיק הגדול ביותר

להשיג בתפילת נעילה שלו.

במילים אחרות, ביום השמיני, 'זאת חנוכה', יש לתפילה שלך כוח לפעול יותר מתפילת נעילה! של צדיקי הדור הגדולים ביותר!

בעל הספר 'שם משמואל' שואל שאלה ענקית: למה דווקא על היום השמיני אומרים 'זאת חנוכה', והלא שבעת הימים שקדמו לו, היו גם הם חנוכה?

והוא עונה נפלא: כבר ראינו ניסים מופלאים בנרות בהיסטוריה העתיקה – איפה? באוהלן של האימהות, שרה, רבקה, רחל ולאה דלק נר מערב שבת לערב שבת. שבוע ימים! אבל נס של יום שמיני, טרם ראינו. זאת אומרת שאפילו החידוש המדהים שהיה אצל האימהות האהובות, שהשלהבת של האהבה, של עבודת ה', של האמונה, דלקה אצלן מבלי לִכבות - יש מדרגה גבוהה אף יותר והיא בנר השמיני.

2. מעל ומעבר לחוקיות, למזל, לסדר ולטבע

מה יש בו, במספר 8, שמסוגל כל כך ובפרט לפקידת עקרות – נשים שמחכות שנים לפרי בטן?

חז"ל כותבים: בּנֵי (בנים), חיֵי (בריאות) ומזונֵיי (פרנסה), לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא.[1] שלושה דברים לא תלויים בזכויות שלך. את יכולה להיות צדקת גדולה ועדין, חלילה, לא למצוא בן זוג ולא ללדת ילדים – ולמה? כי זה עניין של מזל שנקבע בשמיים מזמן. ומזל, או שנוזל עליך או שלא נוזל עליך.

אבל המזל קשור בחוקיות הסדורה. הוא נקבע. המספר 7 מייצג את הסדר הקיים: שבעה ימים, שבעה כוכבי לכת... מזל!

ויש מספר שהוא מעל המזל. מספר של שבירת מזל: 8.

לכן, כל מי שמרגישה משהו עקר בחייה, משהו תקוע – זה הזמן לבקש, ב'זאת חנוכה', כשאת עומדת מול שמונת הנרות מדהימים.

3. מה תבקשי?

א. פקידת עקרוֹת.

זו ה-סגולה לפי חסידים ולמה - מפני שהיוונים, כך כותב ה'בני יששכר', גזרו שלוש גזירות: האיסור לקדש את החודש, האיסור לשמור שבת והאיסור לקיים ברית מילה. במהלך החנוכה אנו מראים כיצד אנחנו מפריכים את כל הגזירות: שבת – יש בכל חנוכה? כן. ראש חודש – יש בכל חג חנוכה? כן. וברית מילה?

כאן מגיע היום השמיני. את מבקשת על כל אלה שאין להן פרי בטן (וזה קורה לנשים צעירות בדור הזה ללא סיבה הנראית לעין) וגם עבור אלה שרוצות עוד: "ריבונו של עולם, תפקוד אותה. זה היום השמיני והיוונים גזרו לא לעשות ברית ביום השמיני. אז בבקשה, עשה שתהיה לה הפיכה גדולה של היום השמיני – ואיך שאני אשמח אותה בברית המילה!"

והנה תפילה, על פי הרבי מרוז'ין, שהיא סגולה לפקידת עקרות: "אֱלֹקִים צְבָ-אוֹת שׁוּב נָא! הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, וּפְקֹד גֶּפֶן – זֹאת![2] עכשיו זאת חנוכה, והאישה הזו מבקשת להיות גפן פורייה בירכתי ביתה",[3] תבקשי על מי שזקוקה. "היא תערוך לבן שלה ברית מילה מפוארת בגיל שמונה ימים, כמו שמונת הנרות שדולקים כאן".

ב. היום השמיני מסוגל לבהירוּת, ולעקירת כוח-המטעה.

זה ביטוי מהרבי מקוצק. יש כוח שמטעה אותך, לא נותן לך לראות דברים כהווייתם. ביום השמיני בקשי עצה טובה.

לפי ה'שם משמואל', טוב לבקש בהירות והחלטה של אמת ביום 'זאת חנוכה' ולמה – החשמונאים מצאו פך אחד של שמן, חתום בחותמו של כוהן גדול ועל הכוהן הגדול כתוב: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ.[4] 

והעולם הזה, הוא כותב,

הוא עלמא דְשיקרא

וכוח השקר והחושך גובר בעולם ומטמטם את הלבבות.

וזהו, שטימאו כל השמנים

עד שמצאו פך אחד של שמן חתום בחותמו של כוהן גדול

ועל זה אמר זקני, האדמו"ר הגדול מקוצק,

שנקודת האמת אינה נמצאת בעולם,

אלא רק בכוהן גדול

בשעה שנכנס לבית קודשי הקודשים

("אֱמֶת מַה נֶּהְדָּר הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּצֵאתוֹ מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים"[5])

וממנו מתפשטים קווי אור האמת ,

לפלוש לתוך לבבות ישראל.

וכוח זה, של כוהן גדול בקודש הקודשים, נשאר לדורות,

שזמן שמיני של חנוכה מסוגל לשרש את כוח המַּטעה ,

שלא יטעה את עצמו ולא את זולתו

ויידבק במידת האמת ויסתלקו ממנו חוכמות חיצוניות.

והזמן מסייע לזה ויום השמיני מסוגל לזה ביותר –

"בְּ-'זֹאת' יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ!"

4. סגולה ששמעתי ממנה המון ניסים. כדאי לנסות

הנה היא מגיעה, הסגולה האדירה מהחיד"א, החת"ם סופר וה'בן איש חי': מול שמונה השלהבות תבכי כזה בכי, עד שלא תוכלי לראות כמה שלהבות מולך. עד שלא תוכלי לספור אותן. תבכי, ותבקשי נס.[6] 

זו סגולה שראיתי ושמעתי ממנה המון ניסים.

נסביר.

כל זמן שהנרות ספוּרים ואת רואה כמה נרות יש, את עדיין כלואה בעולם המספר ואם יש משהו שמונע ממך להאמין בניסים, הרי זה המספר; מניעת האמונה בנס היא מחמת המספר, כותב ה'בן איש חי'.

ואת, כמה שאת סופרת!

מספר השנים שלך – "בגיל הזה אלד? אתחתן? אלמד? אצא לעבוד?"

מספר הילדים שלך – "איך אני אמורה לחתן את כולם? לאהוב את כולם?"

המספר בבנק – "אפשר להתגבר על המינוס הזה?"

נשים חולות, לא עליכן, בודקות את ספירת הדם.

רווקות בודקות את מספר הדייטים; אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם...[7] 

ואיך אפשר בלי מספר הקילוגרמים שלך – "אפשר להשיל את כל זה?" (בסוגריים, אמאל'ה, הספינג'ות שאכלנו, מה יהיה? אפילו שכתוב בפרשת 'מקץ' שקוראים בחנוכה: שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר. בימי התנ"ך שמנה היתה יפת מראה אבל כיום, ברגע שאת מעלה טיפה במשקל כולם מתנפלים עליך ועושים לך "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה".[8] על כל דבר שאת אוכלת את עצובה ורק חושבת על עיצוב הגוף וסופרת קלוריות).

אנחנו לא מסוגלות להיחלץ מהמספר. והספירה מונעת ממך להאמין בניסים כי את רק שרויה בחישובים הנוקדניים שלך, מאמינה בסטטיסטיקה בעיניים עיוורות.

כאן הוא מגיע, יום 'זאת חנוכה' הנפלא, ואומר לך: "את חייבת עכשיו להאמין במה שמעבר למספר".

ובנר השמיני, כשדמעותייך מטשטשות את השלהבות והכל נדמה כמדורה ענקית, הנה, בקעת את הסורגים! עכשיו את במקום שהוא מעל למספר. את עכשיו באור אינסוף, בספרה שמונה, בתו השמיני.

איך אומר הרבי ממודז'יץ - התו הנמוך ביותר, כמו גם התו הגבוה ביותר, הוא דוֹ. דוֹ הוא התו של המיואשים. לכן אני תמיד אומרת שהשיר החסידי האולטימטיבי הוא "קול דוֹ-די, דוֹ-די דוֹ-פק".[9] במקום הנמוך ביותר בחייך, תדעי שזה סולם והוא יביא אותך למקום הכי גבוה.

חייבים לומר שכל החג הזה שם את עניין המספר ללעג. כך למשל שבע פרות צנומות בולעות משהו ענק מהן במשקל ובמספר. שבע פרות שמנות – וְלֹא נוֹדַע כִּי-בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה,[10] שזו אחת הסוגיות שמטרידות את הדור הזה, סוגיית המשקל. את יכולה להתעלם מזה? אני מכירה מעט מאד נשים שהמספר שהן רואות כשהן נשקלות לא גורם להן לשום טִרדה. שימו את זה בצד, אומרת לנו פרשת 'מקץ' שקוראים בשבת חנוכה. תאפסו את המשקל.

פך שמן קטן מכיל שמן ליום אחד, אז איך הוא מכיל שמן לשמונה ימים? מפני שחנוכה צוחק על המושג מספר. במחלוקת הטוטאלית הזאת שבין הלל לבין שמאי, הם 'חולקים' – למה הכוונה? אחד מצביע על חלק כזה ואחד מצביע על חלק אחר. ואילו פה הם הפוכים: זה יגיד מדליקים שמונה נרות ביום השמיני (הלל) וזה יגיד שמדליקים נר אחד ביום השמיני (שמאי). וזו דווקא המחלוקת הכי פחות קיצונית שיש ביניהם, כי שניהם פשוט אומרים לך: נשמה, נר אחד / שמונה נרות – זה אותו הדבר. המושג "מספר" מעולם לא היה רלבנטי אצל עם ישראל.

זו גם הגוּד אוֹלד משבצת הגלות הזאת שלנו, של 'כבשה בין שבעים זאבים'. מפני שזה שוב המקום ששם לאל (לועג) למספר, לועג לספירה. דווקא מהמקומות הנמוכים, הממוֹעטים האלה, אנחנו מתגלים. איך אנחנו אוהבים לטפוח לעצמנו על השכם: "אימפריות קמו ונפלו והעם היהודי הקטן והמפוזר עדין חי". הרי המאפיין של חג החנוכה הוא זה - מָסַרְתָּ רַבִּים בְּיַד מְעַטִּים.

באמת, המספר הרשמי הוא דבר נלעג. הוא באמת לא דבר חשוב ודווקא כשאת בשיא שלך, כשהבדידות שלך בשיאה, תדעי לך שמכאן את תראי מהפך – איך? כי עַם ישראל הוא מעבר למספר. ודווקא היותנו מיעוט, הוא שמושך אלינו את אהדת השמים. כי כשאנחנו מרגישים קטנים, מאוימים, בין כל הזאבים, עכשיו האמונה שלנו היא טוטאלית, כי הרי זה כל מה שנשאר לנו. איך כתוב – "לֹא מֵֽרֻבְּכֶם מִכָּל הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁק ה' בָּכֶ֖ם. ה' לא סופר. להיפך – וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּֽי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּֽים!"[11] 

מהפסוקים האהובים עליי: הרגע המיואש הזה, כשיעקב סופק כפים ואומר: "עָלַי הָיוּ כֻלָּֽנָה![12] די, אני לא יכול יותר. לא מסוגל. גמרנו. מה, כל המכות בעולם – עלי? מושל מצרים האכזר (יוסף המחופש) מבקש שאביא אליו גם את בנימין, הילד האחרון שנשאר לי מרחל? עָלַי הָיוּ כֻלָּֽנָה?"

והגוגל הגאוני של "בעל הטורים" שמחפש איפה עוד בתנ"ך כתובה המילה 'כֻלָּֽנָה' ומצטט לנו: וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּֽנָה.[13] אלה המצבים של בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן. כי לפי מה שאת רואה בעין, המצב פטטה. כך לפי הספירה, ספירת המלאי שלך; המלאי – ריק. החיים שלך נראים כמו שבע פרות צנומות, רעות מראה. משהו טוב יכול להיות בלוּע במציאות הצנומה הזו, המכווצת הזו? כן. יש משהו מעל! איך יאמר יוסף לאחיו בפרשה הבאה: "אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה. אז מה? אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה!" [14]

'חֲשָבַהּ' – לשון החישוב. "לפי החישובים שלכם, היה לי דין של מוֹסר, דין של בוגד. אתם לא סתם השלכתם אותי לבור. אתם פשוט רשמתם את כל שיקולי הבעד וכל שיקולי הנגד והחלטתם לגרש אותי מהמשפחה הזו".

כמה פעמים נעשים שיקולי גירושין ככה, בשיקול קר. אני מסתכלת בבעד ומסתכלת בנגד ובשׁוּרת הסיכום, אין לי מה לעשות עם האיש הזה. זה נראה לחלוטין נכון ולחלוטין הגיוני. והיום השמיני של חנוכה עומד עם תמרור ענק ואומר לך: "רגע רגע, מי זאת? מי זאת, שפתאום חושבת בצורה הקרה הזו? יכול להיות שאת צודקת. יכול להיות. אבל אני מתחנן אליך", יאמר לך היום השמיני של חנוכה, "תעצרי שנייה. שימי את הספירה בצד ועכשיו, בקשי רק בשם האהבה. עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָֽה.[15] זה נכון, את יכולה לספור מיליון פשעים, מיליון-מיליון-מיליון. אבל עכשיו קחי אהבה". כשמביטים במבט של שנאה (וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק [16] ) אז המספר בא לעזרתך כי הכל מאד הגיוני והכל מאד מסודר. אבל, אצל הקב"ה הסדר הוא אחר וההסדרה היא אחרת.

ובאופן סמלי ומופלא, הספירה כל כך משויכת לאומות העולם. ההיסטוריה של המערב מחולקת ל'לפני הספירה' ו'אחרי הספירה'. מה חסר אצל אומות העולם - ביטוי אחד: 'מעל לספירה'. אנחנו חלק מהעולם הזה שזורם לפי הספירה הזו. היא כל כך נוכחת ומכתיבים לנו אותה. ודווקא ביום 'זאת חנוכה', עומדות שתי הספירות האלה זו כנגד זו, כמו אומר לנו ריבונו של עולם: "את – תהיי מעל הספירה הזו. את הרבה מעבר לה. את בספירה אחרת".

אנחנו נכנסות לחודש האחרון של השנה הלועזית. בקרוב הם יחגגו את ראש השנה שלהם ושימו לב, הכותרת דומה אבל שונה לגמרי. אצלנו לא קוראים לזה " happy new year" אלא 'מקץ', סוף של שנה פחות טובה, סוף של כל הלא-טוב ומהסוף הזה – התחלה של שחר חדש, מעל לעין, מעל למציאות, מעל לכל ספירה.

5. כשאין מוצא, מה עושים - חולמים!

תני לדמעות לעבוד בשבילך

מול החנוכייה המלאה שבי ותחלמי. תני לדמעות לזלוג ולטשטש את השלהבות, עד שיהיו למדורה גדולה. לחלום זו היכולת שלך, תמיד, בכל מקום ובכל מצב, להיות מעל לספירה, מעל למוגבלות הזו של המספרים. המספר תמיד מגביל את מוטת הכנפיים שלך, עומד בינך לבין החשיבה הניסית, בינך לבין התפילה. לכן אני תמיד אומרת: תהיי אישה חולמת. בפרט בחנוכה.

אנחנו צריכים להיות אנשים חולמים, כך למדנו. להאמין במה שמעל ומעבר לנגלה. השלהבת העדינה שמרקדת בזהירות מעל הנר היא ה"חוֹלם", הנקודה שמרחפת מעל לאות בחולמנות שכזו, בשעה שיתר תנועות הניקוד (קמץ, פתח, קובוץ, שורוק, שווא וחיריק) נמצאות או בתוך האות או תחתיה. הלהבה תלחש לך: לפעמים צריך לשמוט. אי אפשר תמיד לשלוט. ולקב"ה יש כוחות אדירים, הוא באמת יכול להפוך הכל. ולך עצמך יש כוחות אדירים וכל כך הרבה אמונה ושמחה. תאמיני!

זה יום כל כך גדול לבקש בו ניסים, לחלום, להתגעגע.

6. כן!! טיול חנוכיות!

אם טרם יצאת לטיול חנוכיות, הנר שמיני נפלא לזה. הנשמה עכשיו קונה-קונה-קונה אמונה ושמחה לכל השנה.

ובאמת, כלו כל הקיצין! אז תתלהבי מול הנרות, ותאהבי ותחלמי... ויהי רצון שהקב"ה יגשים לבנות ישראל ולבני ישראל את כל חלומותיהם.

מקורות ומראי מקום:

[1] תלמוד בבלי, מועד קטן כח, ע"א.

[2] תהילים פ', טו.

[3] בפרפראזה על תהילים קכ"ח, ג.

[4] ויקרא ט"ז, ג .

[5] הפיוט "מַרְאֵה כֹהֵן" מתוך סדר העבודה של הכה"ג ביום הכיפורים.

[6] חיד"א, "מורה באצבע".

[7] בפרפראזה על בראשית ט"ו, ה: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם".

[8] בפרפראזה על בראשית ג', יז.

[9] שיר השירים ה', ב: "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי".

[10] בראשית מ"א, כא.

[11] דברים ז', ז.

[12] בראשית מ"ב, לו.

[13] משלי ל"א, כט.

[14] בראשית נ', כ.

[15] משלי י', יב.

[16] בראשית ל"ז, יח.

[17] שיר השירים ו', י.