ההספד של המלצר שהצליח לרגש את סיון רהב מאיר

מילים רבות נשפכו השבוע על דמותו של הגר"ש בעדני זצ"ל שנפטר השבוע, אך מי שהצליחה לקלוע, כדרכה, ולצייר את דמותו הרחימאית היא הכתבת הגב' סיון רהב מאיר שפירסמה טור שבו הובא ההספד אותו שמעה מה...מלצר.

הנה הטור של סיון. לא נגענו:

עשרות אלפים ליוו אתמול בצהריים למנוחות את הרב שמעון בעדני, שנפטר בגיל 94. אבל את הדברים הכי מרגשים אודותיו שמעתי ממקור מפתיע. בערב, באירוע שהייתי בו, ניגש אלי המלצר, יוסף, והתחיל לספר לי על ההיכרות איתו.

רשות הדיבור ליוסף: "חזרתי עכשיו מההלוויה, בקושי הספקתי להתארגן לעבודה וקצת מוזר לי להגיש פה מנות. חשוב לי שיידעו שהרב היה צנוע ועניו, וגם בגיל מבוגר הלך תמיד להתייעץ. גם כשכבר היו לו עשרות אלפי תלמידים בארץ ובעולם, הוא עדיין חיפש אנשים חכמים יותר ממנו כדי לשמוע את דעתם. זו תכונה מיוחדת מאוד".

כשיוסף הגיע שוב לשולחן, עם המנה העיקרית, ביקשתי לשמוע עוד: "אנחנו בתקופה שבה לפעמים יחסי הציבור גדולים וחשובים יותר מהעשייה. לרב בעדני לא היו 'דוברים' ו'מקורבים'. הוא ממש סירב לזה. היה לו טלפון אישי ולפעמים גם בזמן שהוא למד הטלפון היה לידו, כי אולי מישהו יצלצל. אני אישית יודע שמי שצלצל – הגיע ישר אליו, בלי שום מזכירים. הוא היה יכול לעצור את הלימוד כדי לחזק בטלפון אלמנה שהיה לה קשה, ואז מייד לחזור ללמוד.

"התפרסם היום וידאו שלו מתקופת הקורונה והסגרים, עומד בכניסה לבית הכנסת ובוכה. כולנו הצטערנו שהכול נסגר, אבל לו, שהיה מחובר מאוד לתורה ולתפילה בציבור, היה קשה במיוחד. אז הוא פשוט נעמד בכניסה לבית הכנסת, והתפלל שם בדמעות.

"ועוד דבר שאמרו בהלוויה: הוא תמיד היה איפה שצריך אותו. אם התקיים אירוע גדול עם המון אנשים, הוא הבין שכנראה לא כזה חשוב שהוא יילך לשם. אבל אם הוא שמע שיש שמחה או חלילה הלוויה בלי מספיק קהל – לשם הוא מיהר. זה הפוך מהטבע של רובנו, אבל הוא לא חיפש איפה יהיה יותר מכובד, או איפה יהיה יותר כיף. הוא בדק היכן הוא יכול להועיל יותר".