מעצר במרתפי השב"כ: האם נשבר קו אדום בפרשת פלדשטיין?

עשרים ימים. זה הזמן שחלף מאז נעצר אלי פלדשטיין, איש התקשורת הבכיר מלשכת ראש הממשלה, במעצר שמעורר סערה ציבורית חסרת תקדים. פלדשטיין, שעד לאחרונה היה חלק ממערך הדוברות של בנימין נתניהו, מוחזק בתנאים מחמירים במתקן חקירות של השב"כ, כשבמשך ימים ארוכים נמנעה ממנו הזכות הבסיסית להיפגש עם עורך דין.

החשד המרכזי? הדלפת מסמכים מסווגים מצה"ל לגורמי תקשורת זרים. אך השאלה המטרידה שעולה היא האם העוצמה חסרת התקדים של אמצעי החקירה תואמת את חומרת החשדות.

בעידן שבו הדלפות מהקבינט המדיני-ביטחוני הפכו לתופעה כמעט יומיומית, הטיפול החריג בפרשת פלדשטיין זועק לתשומת לב.

לשכת ראש הממשלה, שבתחילה שמרה על שתיקה רועמת, יצאה אתמול בהצהרה נוקבת: "כואב לנו מאוד שהורסים את חייהם של אנשים צעירים בטענות סרק".

הם מצביעים על פער מטריד - בעוד שהדלפות רגישות מדיוני הקבינט בזמן מלחמה לא זכו לטיפול דומה, דווקא כאן נשלפו הכלים החריפים ביותר מארסנל החקירות.

המעצר המתמשך של פלדשטיין מעלה תהיות קשות על תהליכי קבלת ההחלטות במערכת אכיפת החוק. האם אנחנו עדים לשימוש בלתי מידתי בכוח החקירה? האם הפעלת אמצעים שמורים בדרך כלל למחבלים ומרגלים מוצדקת במקרה של חשד להדלפת מידע?

התמונה מתחדדת עוד יותר על רקע המלחמה המתנהלת בדרום. בזמן שהמדינה מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים חסרי תקדים, השימוש באמצעים כה דרקוניים כלפי איש תקשורת לשעבר מעורר חשש כבד. האם זהו באמת האיום המרכזי שמצדיק הקצאת משאבי חקירה כה משמעותיים?

הטענות על מניעים פוליטיים בחקירה צצות מאליהן, במיוחד על רקע ההיסטוריה הטעונה של מערכת היחסים בין מערכת אכיפת החוק לבין ראש הממשלה נתניהו. גם אם אין בסיס לטענות אלו, עצם העובדה שהן עולות מעידה על משבר האמון העמוק במערכת.

עם כל ההבנה לצורך בשמירה על ביטחון המידע הצבאי, המחיר של פגיעה באמון הציבור עלול להיות כבד מדי. ככל שחולפים הימים והמעצר נמשך, גוברת התחושה שמשהו בסיסי בתפיסת הצדק והמידתיות נסדק. האם זה המסר שמערכת אכיפת החוק רוצה להעביר לציבור הישראלי בעת הזו?

השאלה שמרחפת באוויר היא האם לא הגיע הזמן לעצור ולשקול מחדש את המשך המעצר. גם אם יש צורך בחקירה מעמיקה, האם אין דרך מידתית יותר לנהל אותה? התשובה לשאלות אלו תקבע לא רק את גורלו של פלדשטיין, אלא גם את עתיד האמון הציבורי במערכת אכיפת החוק.