ממתק לשבת: תזכרו, אל תשכחו, תשמחו!

בימים אלו נפתחה שנת הלימודים הבעל"ט. לתלמידים רבים זו הפעם הראשונה בו הם צועדים בהתרגשות רבה למוסד החינוכי בו ילמדו בשנים הקרובות.

 לצידם יתכן וצועדים מספר מורים אשר גם להם זו הפעם הראשונה שילמדו במוסד חינוכי זה, ועל אף גילם וניסיונם מהעבר. אלו גם אלו אחוזים במחשבות לגבי הצלחה בתפקידם. 

אומנם בעוד האחרונים כמהים לדעת כיצד יתקבלו על ידי התלמידים החדשים, הצוות וההנהלה החדשים עבורם, וכן ההורים?

הרי שהתלמידים טרודים יותר בפן החברתי ומעמדם בכיתה, ואו אז גם עולות המחשבות האם יסתדרו עם המורה והלימודים...

 מכנה משותף יש לשניהם, והוא:  שניהם נעזרים במה שקיבלו קודם לכן.

התלמיד מגיע עם מטען של יכולות ורצון ללמוד בהתאם למה שנטעו בו הוריו ומוריו מאז הגיל הרך, המלווים אותו הלאה בדרכו. 

וכנ"ל המורה שאולי חש בטוח יותר בגלל הניסיון שצבר, ופעמים נוטה לנכס את הצלחותיו לעצמו, אך האמת שגם הוא היה פעם טירון ואת ניסיונו ובטחונו העצמי צבר אצל ואולי בזכות המנהל הקודם שהעניק לו ברוחב לב, ידע מקצועיות, יחס מכובד והערכה לדעותיו. 

 עליו לזכור זאת דווקא כעת שמתחיל במקום חדש, באשר הינו משמש דוגמה אישית לתלמידיו שגם הם צריכים להכיר תודה למי שבנה ובונה להם את יסודות הלמידה והאישיות שלהם לעתיד.

 רעיון זה פותח את פרשתנו על מביא ביכורים, הלוקח את פרי אדמתו בטנא ומביא לכהן. לאחר שנים של עמל סוף סוף יש תוצאות, ואז, עלול הוא לנכס הכל לעצמו ולטפוח לעצמו על הישגיו הנפלאים. 

 אולם התורה מצווה ומחנכת אותו לקחת את הפיילוט הראשון, להביאו לפני הכהן,

לספר משחר ההיסטוריה איך הכל התחיל. שיש בורא לעולם, הוא הוציא אותנו ממצרים, העביר אותנו את כל התלאות עד לארץ המובטח, והוא זה שדאג להכול והפרי הזה מובא כהכרת הטוב אליו.

 וכשזו ההתייחסות, אז השמחה פורצת ככתוב: "ושמחת בכל הטוב".

 מחקרים מוכיחים שאדם שיודע להכיר תודה הוא אדם מאושר ושמח יותר.

 לעומת זאת, אדם שמנכס הכל לעצמו, ראייתו צרה וגם לא מסוגל לראות טובה בכל דבר, והוא ממורמר תמיד. והשמחה ממנו והלאה.

 זה הזמן להיות דוגמה אישית לתלמידינו/ ילדינו  להודות ולהעריך כל דבר ולהבין שאינו מובן מאליו.

בסופו של יום תקבלו גם משוב של תודה בחזרה,  ותראו פירות מתוקים מכל עמלכם. 

שבת שלום ומבורך