ממתק לשבת 'בחוקותי' מאת הרב חיים אפללו: מבט החוסן של עם ישראל

עם ישראל מאז ומעולם חווה וחווה מסלול מורכב מאירועים כאלה ואחרים שעוברים עליו,  והוא שורד לנצח וממשיך להאמין בניגוד לכל היגיון וסטטיסטיקה,

מה הקוד שבכל דור ודור נותן לנו את החוסן האימוני למרות כל הזוועות?

יהיו כאלה שיטענו, כי הם ראו ממש בעיניים ניסים גלויים לאלו שהאמינו וקיימו מצוות, וכנראה שזו הערובה לשרידה המופלאה. אלא שבהתבוננות קצרה בראי בהיסטוריה, הם יגלו כי כאשר נגזרה הגזירה, המשחית לא הבחין בין צדיק לרשע, ולפעמים אפילו הצדיקים קיימו את הפסוק "בקרובי אקדש...

כמובן שאין לנו מושג בחשבונות שמים,  וכבר נאמר בחז"ל המושג של כפרת הדור וכו'  אך עלינו לברר לעצמינו, מה הקוד שעליו מביטים מאז ולעולם ויחזיק אותנו לנצח ללא עוררין?

שמעתי לבאר על פי דברי הרמב"ן (בסוף פרשת בא) כי הקוד המוזכר אינספור פעמים בתורה, וגם בפרשתינו שבה מתואר מה יקרה אם נלך בחוקות ה', וחס ושלום אם לא. (הקוד אגב מופיע בין אם תשמעו, לאם לא תשמעו). "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים, ואשבור מ(ו)טת ע(ו)לכם ואולך אתכם קוממיות", ומבאר רש"י הקדוש: "כדאי שתאמינו בי, שאני יכול לעשות כל אלה, שהרי הוצאתי אתכם מארץ מצרים ועשיתי לכם ניסים גדולים".  

זה הרגע המחולל שעם ישראל ראה בעיניו את כח הבורא, את השליטה בכל הכוחות כולם (הן בעשרת המכות, והן בקריעת ים סוף, ובכל הניסים שהיו במדבר וכו'). לכן גם בעשרת הדיברות, הדיברה הראשונה,  באותו נוסח.

כל החגים הם זכר ליציאת מצרים, מידי יום ומידי לילה מזכירים את יציאת מצרים, לתזכר ש"הכל בגזירת עליון". כל חג וחג אנחנו חוזרים לאותה הארה שהייתה אז, מרעננים את הזיכרון של אותו קוד שייחודי לעם שידע להגיד "נעשה ונשמע" בלי להתחכם בשאלות "מה כתוב בה" למרות היותו עם חכם.

ואם יבוא אדם וינסה לערער, ויבקש אות או מופת נוסף ועדכני, תמיד נחזיר אותו לניסים דאז, "ומן הניסים הגדולים והמפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה...

בתקופה קשה בה אנו עדיין שרויים, ומתפללים לגאולה השלימה,  נחדד ונתזכר לעצמינו, את הקוד הניצחי שעליו אנו נשענים, ורק אליו עלינו להשליך יהבנו ולבקש ממנו.

דוגמה אישית שלנו, כיצד נגיב לאירוע כזה או אחר, תקנה את החוסן האימוני לילדנו, תלמידנו אשר עוקבים גם אחרי שפת הגוף שלנו...

ובקרוב נתבשר כולנו בשורות טובות, ישועות ונחמות.

* הכותב, הרב חיים אפללו, הוא  ראש ישיבת "דרכי יצחק" באשדוד. מרצה בתחום הוראת הגמרא לתלמיד המתקשה, והוצאת כישורי חיים מהגמרא, וביחסי הורים ומתבגרים במגזר החרדי.