העלמת הנפצים מהמרחב הציבורי - אתגר למשטרה ולא לציבור

פורים בלי נפצים: את הקריאה הזו, לפיה יש להיפרד מהנפצים שמשום מה הפכו לחלק מההויי שלפני ימי הפורים, משמיעים הפעם דווקא לוחמים שהגיעו מהחזית, בחאן יונס וברפיח. הלוחמים, שמגיעים לארץ לימי מרגוע, מדווחים כי קולות הנפצים גורמים להם לפלאשבקים ולבהלה, ולכן הם מתחננים לציבור: הפסיקו עם הנפצים.

הקריאה הכל כך נכונה וכל כך מתבקשת הצליחה לחדור לתודעה הציבורית, עם זאת, לדעתנו זו טעות להשמיע אותה לציבור. איננו מכירים הורה או אדם מן השורה שהשלים עם קיומם של הנפצים. הם מבהילים לא רק חיילים שיצאו מהקרב, אלא גם נשים שהולכות לרחוב לתומן, ילדים ואפילו גברים שעשויים לבלי חת. ובקיצור, אנו לא אמורים לפגוש בהם כלל. אף אחד.

למרות זאת, ועל אף הסכנה שהם גורמים אין לאלו שנבהלים מהם ואין לאלו שמשחקים בהם ומוצאים את עצמם בכל שנה עם פגיעות קשות בעיניים או בגפיים, עדיין הם נמכרים בחנויות, נסחרים בשוק, ואין פוצה. וזו השאלה הגדולה: איפה המשטרה? איפה משרד הכלכלה? איפה החוק?

הקריאות של החיילים אכן מרגשות ונוגעות ללב, אך לנו אין הרבה מה להועיל. גם אנו מתעוררים בבהלה באמצע הלילה כשפרחח אחד מחליט כי זו העת להשליך נפץ או חזיז וכך להעיר רחוב שלם. גם אנו מוצאים את עצמנו מזנקים בבהלה כאשר נפץ נוחת בקרבה מסוכנת. גם לנו זה מפריע, מאד, ואין לאל ידינו למנוע את התופעה הנוראית הזו.

הגיע הזמן שהמשטרה תפעל בכלים העומדים לרשותה, והיא תמגר את המכה מהשורש. מהנפצים לא אמורים לסבול החיילים, אך גם לא הנשים והילדים. הגיע הזמן שהרחוב יהיה נקי מהנפצים הללו, וזהו בדיוק התפקיד שמוטל על המשטרה. כי מי שמתעסק היום עם נפצים, יהיה זה שבעתיד יתעסק עם רימונים.