המרוויח הישיר מהפיצוץ במחנה החילוני: ראש העיר ד"ר לסרי  

הרבה חיוכים נראו היום לאחר שנחשף ה'פיצוץ' בשיחותיהם של שני הטוענים לכתר במגזר הרוסי, אלי נכט ושמעון כצנלסון, כשבעצם לא היו מגעים כלל והפיצוץ אירע ברגע הראשון. כפי שהיה ניתן לראות בשידור חי – נכט התעקש שהמפגש יצולם לכל ארכו – השניים אף לא הספיקו לנהל שיחה.

כצנלסון דרש שהמצלמה תכובה, נכט התעקש שהיא תישאר מופעלת כי "הציבור רוצה לשמוע מה אנו מדברים ואין לנו מה להסתיר", וכך התפוגג לו האיחוד שאתמול היו רבים שתלול בו תקוות עוד לפני שהוא בכלל הבשיל לכדי שיחה.

אך מי שיכול היה לחייך באמת בעקבות הפיצוץ הזה, הוא כמובן רה"ע ד"ר לסרי, שעתה נראה שהוא צועד מעדנות לעבר הלשכה שבקומה החמישית, זו הקדנציה הרביעית.

נכון לעכשיו, אין באמת מי שמאיים עליו, לאור הסקרים שמגלים כי כל המועמדים משתרכים להם הרחק מאחור. אם היה משהו שיכול היה לשנות את התמונה, היה זה האיחוד בין שני היריבים הרוסיים, שאם אכן היו משכילים להתאחד – היו גורמים ל'מפץ' שאכן היה משנה דרמטית את המפה.

האיחוד ביניהם, כאשר לפי מתווה כצנלסון דובר על כך שנכט יתייצב מאחורי מועמדותו של כצנלסון לראשות העיר, בעוד שלמועצה הם היו רצים בנפרד, היה גורם לכך שכצנלסון היה יכול לשפר באופן מהותי את סיכוייו לקבל את ראשות העיר, ואילו הציבור הרוסי היה זוכה למספר גדול של חברים במועצה, כמו בימים הטובים של הקמת 'אשדוד ביתנו' אז היה זה צילקר שהיה ראש העיר, אך כצנלסון (שהגיע לעיר היישר מכיסא יו"ר מפעל הפיס) עמד בראשה של סיעה בת תשעה (!) חברים מה שבעצם הקנה לו שליטה מוחלטת במועצת העיר.

אך האיחוד לא החזיק מים, גם לא למשך דקה. אפילו תמונה שבה נראים השניים משוחחים ומחייכם לא הצליח המפגש הכפוי הזה להנפיק.

וכך, אחרי כל הציפיות שהיו שדאגו לתלות במפגש הזה – התברר שהוא הסתיים בלא כלום. הוא רק גרם לכך שאם היו כאלו שעוד חשבו כי משהו יכול להשתנות במפה שתוצאותיה נראות ברורות מראש, הרי שהשינוי הזה יכול להתרחש רק בדמיון.

בפועל, מה שהיה הוא שיהיה, וככל הנראה גם בפעם הבאה, כמו בשלושת מערכות הבחירות הקודמות, מי שיאייש את תפקיד ראש העיר יהיה המועמד שאמנם פחות עושה רעש מכולם, אך הוא סולל, שוב, בשקט את דרכו ללשכה – ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי.