הדלקת העומר: כשעומר הדליק מדורת ל"ג בכ"ח

תא"ל במילואים עומר בר לב, בעברו מפקד סיירת מטכ"ל, סיכן את חייו עשרות פעמים למעני ולמען כל אחי בני ישראל היושבים בארץ הקודש ציון וירושלים. רוב פעולותיו יוותרו חסויות כל זמן שמשיח צדקנו לא יגאלנו.
הפעם הוא סיכן, אבל לא את חייו. הוא סיכן את פרנסתן של מאות משפחות בשל חוסר מחשבה, חוסר כבוד, היכרות אמיתית וכנה לדת ומסורת ישראל, ולתרבות וחברה שנדמית לו כמצויה מעבר להרי החושך, והיא בסך הכול במרחק דיבור ודיבוק חברים שני מטר ממנו.
מחאה היא לגיטימית. אגב- כל זמן שאינה משבשת את הסדר הציבורי. עבור אוכלוסיות אלו היא מציתה מחדש את הקשר למדינה למרות שברבדים מסויימים היא משדרת התפוררות, כלפי פנים וחוץ.
התרסה מול ביתו של רשכבה"ג שר התורה רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, ראש ישיבת פוניבז' המעטירה ונשיא מועצת גדולי התורה, אינה "מחאה".
"ר' גרשון", ממנהיגיה של היהדות החרדית, אינו מייצג את עצמו. מעמדו לא הוקנה בשל גובהו, גילו והדרת פניו.
ר' גרשון הוא ספר תורה מהלך המפיץ תורה ואור בכל מקום אליו הוא פונה. ר' גרשון הוא ממעתיקי השמועה ועומד בחזית שרשרת המסירה. עבור חלקים רבים הוא משה רבנו של הדור הזה.
התרסה כנגד ר' גרשון היא כהפגנה של קורח ודתו מול משה רבנו. ובימינו אין סומכים על הנס. האדמה ממנה נקצרת החיטה בימי העומר ובכוחו של הנס האלוקי, פוערת את פיה ובולעת את הפגנת החינם המתריסה של אישים כעומר בר לב. הסיבה היא פשוטה: כבודו של ר' גרשון אינו כבודו האישי. זהו כבוד התורה. כבוד תלמידי החכמים. כבודה של היהדות.
כשמישהו מעז פניו כנגד גדול בתורה, כנגד נשיא הדור, האדמה זועקת. כך מרגישים אלפי משפחות חרדיות המוחות על ביזוי התורה.
יחד עם זאת, כיהודים יראי השם, החיים לאור התורה ודרך ארץ שקדמה לה, עלינו להביא בחשבון כי אירוע חמור זה, יוכיח לאלו שלדאבונינו לא זכו לקיימה על אהבת וכיבוד התורה ומורי דרכו, והדבקות בהם,
ואנו? החלטות כיצד יש לנהוג וכיצד יש לפעול במציאות מורכבת זו, וכן היא מאוד מורכבת, תלויה אך ורק בהוראתם גדולי התורה בלבד.
יכול ולעומר בר לב ולחבר מרעיו "תינוקות שנשבו" לא היה מספיק ידע סובייקטיבי, היכרות והבנה עמוקה ביחס לצעדו המתריס; יכול ואף לא הבין את משמעות צעדו. הוא אכן, כמו יהודים רבים, שגדלו בסביבתו ומסור בדרכו – כאמור -למדינה ולעם היושב בה, מרגישים מנוכרים וזרים ביחס למפעל התורה החרדי. וזאת באשמתנו!
עלינו להכיר להם עולם תורה וחסד נפלא זה, ויכול ודווקא האירוע הזה יכול לשמש מנתק לגשר שסביבו אפשר לאחות קרעים.
בסופו של דבר צריך לזכור כי מפעל שכעת יוחרם ברגע של החלטה ספונטנית כואבת, המגיע ממקום נכון ושיוצאת מקירות הלב, עלולה להביא גם לסגירתו ולפיטורי מאות עובדים שאינם קשורים כלל לארוע וקטיעת מפעלי חסד ותרומה המזוהים אתו. האם זאת מטרתנו? כבודה של התורה נרמס, אך כבודה של התורה יודע להנהיג ולשקול שיקולים מורכבים במציאות הלא פשוטה בה אנו חיים כיום.
דומה כי הכול הבינו כעת את הכעס על הצעד הטיפשי הנאיביב והמתריס של יו"ר דירקטוריון שלא הפעיל שיקול דעת כלל, והבעיר מדורת ל"ג בעומר בימי פסח שני.
במציאות הלא מאוזנת הזאת ראוי כי נשאיר את החלטות התגובה לגדולי התורה מנחי דרכינו שליט"א
אנחנו לא נשפוך את התינוק עם המים, לא נגרום לאלטלנה 2, נוכיח להם שוב ושוב, כי אנחנו לא הם, דרכם לא דרכינו. דווקא בימי הספירה עלינו לנהוג כבוד, לחשוב בשום שכל, ולא לפעול כמו אותו בר לב - מהבטן.

עו"ד רוני פאלוך חבר בפורומים ציבוריים