אשליית הגנרלים / קריאה לסדר

גנרלים בדימוס הם קודם כל סוחרים טובים. תחילה משחררים פיתיון לאוויר ובודקים משוב. אחר כך  ממששים דופק אצל הנלכדים. המשוב הראשוני מעניק אינדיקציה ראשונית אודות שווים האמיתי בשוק הפוליטי. השיח שבא אחריו מעצב את גבולות הגזרה בין הצדדים. הסקרים פחות מעניינים בשלב הזה: כל עוד יש ביקוש לסחורה – הם נעים קדימה.

השתלבות גנרלים בפוליטיקה היא תופעה ישנה. בעבר היא היתה רווחת יותר. הבולטים שביניהם היו הרמטכ"לים יצחק רבין ואהוד ברק והאלוף אריאל שרון שכיהנו בתפקיד ראש ממשלת ישראל. אולם רבים אחרים עשו זאת כשהשתלבו בתפקידים שונים ומגוונים בפוליטיקה. 10 שרי ביטחון בישראל היו לאורך השנים בעלי קריירה צבאית וחלקם גם היו רמטכ"לים. קציני צה"ל אחרים השתלבו בפוליטיקה, בתפקידים ביטחוניים, תפקידים שאינם ביטחוניים, לצד בכירים לשעבר בזרועות אחרות של מערכת הביטחון הישראלית.

ככל שהשנים חלפו קרנם של האלופים ירדה והתופעה הלכה ופחתה. לשם המחשה, ב-18 השנים שקדמו לתשע"ג עמד ממוצע הקצינים הבכירים בכנסת על 15 אחוז מסך כל חברי הכנסת. בין תש"מ לתש"נ היה אפשר למצוא בין חברי הכנסת 4 רמטכ"לים-לשעבר ועוד 2 עד 4 אלופים לשעבר. בבחירות תשע"ג אחוז הקצינים הבכירים עמד על 9.6 אחוז בלבד. בתשע"ו לא נותר במערכת הפוליטית אף רמטכ"ל.

מערכות הבחירות האחרונות הטו קמעה את המטוטלת והחזירה את הגנרלים לזירה הפוליטית. בממשלת  נתניהו האחרונה כיהנו שלושה רמטכ"לים-לשעבר, כולם בכחול לבן, וחמישה אלופים-לשעבר. אולם לקראת כינון הכנסת היוצאת הם שוב נעלמו. בוגי יעלון, גבי אשכנזי ורפי פרץ פרשו ובני גנץ לא ממש סוחר בפאלפלים כדי לקנות קולות.

אולם לגדי אייזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, אצה הדרך. החיים האזרחים משמימיים, ההצעות במגזר העסקי כנראה גם לא היו משהו. מנגד הפוליטיקאים שחרו לפתחו. יאיר לפיד השקיע בו שעות נוספות ואנשי בני גנץ לא טמנו אף הם ידיהם בצלחת. "אני לא עוסק בזה", נהג לומר בשיחות עם עיתונאים אבל לא היה יום שלא עסק בזה. השבוע הוא הצטרף למפלגתו של בני גנץ.

מקורבי אייזנקוט תדרכו בימים האחרונים על נסיבות הצטרפותו לגנץ וסיפרו כי לכל דיאלוג שניהל עם מי מהצדדים קדמו שלושה תנאים: פוטנציאל להפוך למפלגת שלטון, הצגת יכולת להרכבת ממשלה ויצירת מתווה להסדרת פריימריז לרשימת המפלגה.

"בשיח עם לפיד הבין אייזנקוט שאין שום ערובה שהוא יצליח להקים ממשלה יציבה", הסבירו מקורבי אייזנקוט. "הוא מחרים את הרשימה המשותפת, הוא לא יכול להקים ממשלה עם הסיעות החרדיות, והוא כמובן מחרים את הליכוד בראשות נתניהו. אשר לפריימריז, לפיד אמר כי הוא שוקל ללכת על המהלך הזה אך לא הסכים לתת כל ערובה שזה יקרה כבר בסבב הבא".

אצל גנץ, תדרכו המתדרכים, הוא נתקל בפחות נחרצות סביב ניסיון החבירה לליכוד אחרי הבחירות והוא אף התרשם שיש לגנץ יכולות להרכיב ממשלה – שאין ללפיד. בכל הנוגע לשאלת הפריימריז לרשימת המפלגה, אייזנקוט קיבל הבטחה שכך יהיה החל מהבחירות הבאות וכמו כן שם המטריה הפוליטית החדשה שונה לבקשתו למחנה הממלכתי.

עד כאן הקשקשת בסביבת אייזנקוט. רק שאם נבחן את ההיתכנות המעשית למימוש שני התנאים החשובים הראשונים נגלה שמדובר בפטפטת סרק ובזריית חול – לפחות כל עוד לא תהיה רעידת אדמה בסקרי דעת הקהל הקרובים לטובת יצור הכלאיים החדש.

המתדרכים מטעמו של אייזנקוט מספרים על 'ספרת זהב' העומדת על 15 מנדטים. מבחינתם, מפלגה עם 15 מנדטים היא מפלגת שלטון. רק שבישראל נהוג להפוך למפלגת שלטון רק לאחר שהופגנה היכולת להקים ממשלה עם 61 מנדטים ובעזרת שותפים פוליטיים. ואת זה אין לבני גנץ. לא על הנייר ולא מתחת לשולחן.

לבני גנץ אין שום היתכנות להרכיב ממשלה ומהסיבה הפשוטה: גם אם ישנע ששה חברי כנסת מהליכוד ועוד כמה נתחים מגוש הימין – אין לו ממשלה. הסיעות החרדיות לא יצטרפו לממשלה הכוללת את אביגדור ליברמן וגלעד קריב, ויאיר לפיד לא יאפשר הקמת ממשלה בלעדי הראשון. על מתווה שבו גנץ משלים לנתניהו ממשלת ימין אייזנקוט אפילו לא מדבר. כך שלא ברור אלו הבטחות וערובות ניתנו לו מאחורי הקלעים עבור חבירה למפלגתו.

האם מימוש התנאי השלישי היה זה שהכריע? האם העובדה שגנץ ניאות להמיר את שם המפלגה ולשחרר הבטחה לעתיד לבוא היא שגרמה לאייזנקוט להכריע לטובתו?

במערכת הפוליטית מעריכים שהחלטתו של אייזנקוט לתעדף את גנץ על לפיד נבעה משיקולים אחרים לגמרי. בראש ובראשונה, אזור הנוחות של הרמטכ"ל לשעבר.

לפיד ואייזנקוט הם שני הפכים. לפיד מייצג את המוחצנות, את הנגיעה באנשים, את הסחר במילים. אפס תוכן מקצועי, אפס הבנה בביטחון, בכלכלה ובמדינאות, אבל עם יכולות שיווק טובות.

אייזנקוט לעומתו הוא איש אפרורי למדי. הוא פותח את הפה וכולם נרדמים. על פניו, אם הוא יצליח להשפיע על הבוחרים זה להרדים אותם. בנאומו האחרון השבוע הוא עסק בממלכתיות ושאר ירקות. המדיה המסחרית העניקה לו זמן מסך למכביר. הרייטינג צלל. מנגד ההבנה שלו בביטחון מצוינת. כך גם יכולות הפיקוד שלו. על פניו המצביע משמאל שמחפש מדיניות ביטחונית יציבה יכול לראות בו כתובת אלטרנטיבית לשחקנים הקיימים.

"החיבור שלו עם גנץ נתפס טוב יותר", מסבירים גורמים במערכת הפוליטית. "כמו אייזנקוט גם גנץ לא מצליח להרשים את הציבור בהופעותיו. בוחריו נעים אחריו לקלפי חרף נאומיו לא בעטיים. יכולות השכנוע שלו נושקים לאפס. מי שנותן לו קול – נותן ליושרה הניבטת מבין מילותיו. לצידו, אייזנקוט עשוי להרגיש בבית".

במקביל חשף השבוע עיתונאי חדשות 12 עמית סגל כי מי שייעץ לאיזנקוט לחבור לגנץ, ולא ללפיד, הוא חבר הכנסת לשעבר עפר שלח שעזב את יש עתיד לאחר סכסוך מתוקשר עם לפיד. לדבריו, שלח, מי שהיה חבר במפלגת יש עתיד עד לפני כשנתיים, ייעץ מאחורי הקלעים לאיזנקוט וסייע לו במידה מסוימת לקבל את ההחלטה הראשונה בקריירה הפוליטית הצעירה שלו. לשניים היכרות ארוכת שנים שכן, שלח היה מפקד המחלקה של איזנקוט בעבר, וכיום השניים עמיתי מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי.

ועוד אנקדוטה קטנה: לפני כשנה וחצי שלח עזב את יש עתיד לאחר שדרש מלפיד לקיים פריימריז לראשות הרשימה - דרישה שנענתה בסירוב. ייתכן כי הסכמתם של גנץ וסער לקיים בחירות פנימיות לראשות המחנה הממלכתי, החל מהכנסת ה-26, היוותה גורם מכריע בהחלטתו של איזנקוט.

חלפה יממה, סקרים פורסמו והתברר כי אלה לא יצאו מגדרם לרגל המאורע הגדול. חלקם הוסיפו מנדט בודד לרשימת המחנה הממלכתי, אחד הסקרים (חדשות 13) גם את התענוג הזעיר הזה שמט ממנו. מה שמלמד שבסופו של יום, יותר משאייזנקוט מבקש להשפיע, הוא מבקש לחוות. ואת החוויה הראשונית בכנסת הוא מבקש להעביר עם החברים בירוק.

התקוטטות סרק  

ביום שני בערב כינס איתמר בן גביר מסיבת עיתונאים בהולה. שעות קודם לכן הוא שחרר  הדלפה לכלי התקשורת על פצצה פוליטית שהוא עומד להטיל. "אנחנו בדרך לריצה עצמאית", בישר לעיתונאים המשתאים. 

במסיבת העיתונאים הוא הטיח בוץ בבצלאל סמוטריץ' ותקף את התבצרותו בעמדתו בכל הנוגע למשא ומתן ביניהם. כדי להעצים את המכה עטף בן גביר כל משפט שני ב"בצלאל ידידי". סמוטריץ' סיפר בתגובה שהוא בכלל בחופשה פרטית ואין כל משא ומתן מטעמים טכניים. "חזור לשולחן המשא ומתן", הפציר בו סמוטריץ' בהודעת תגובה ששיגר לכלי התקשורת.

על מה הוויכוח הגדול בין שני הצדדים? מדובר בקשקוש מקושקש על המקום השביעי ברשימה המשותפת. ההצעה של סמוטריץ', כללה את מקומות 2, 5, 9 ו-10 עבור בן גביר ואנשיו, אך האחרון רוצה שלושה מקומות בשביעייה הראשונה. בן גביר מבקש את המקום השביעי לאלמוג כהן, וסמוטריץ' רוצה מועמד מוסכם בין הצדדים, כדוגמת סגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה.

בן גביר אומר למקורביו, יקוב הדין את ההר. כל הסקרים מלמדים שהתמיכה בעוצמה יהודית גדולה לאין ערוך מהתמיכה במפלגתו של בצלאל סמוטריץ'. לא דרשתי חצי-חצי, אבל אני דורש את המקום השביעי.

סמוטריץ' טוען לעומתו שהוא מבקש לנסות ולשלב גם את נציג הבית היהודי ברשימה המשותפת. עם הוויתורים לבן-גביר, הוא סבור, הוא עלול למצוא עצמו במיעוט בשביעיה הראשונה הנחשבת לבטוחה בליל הבחירות. 

בין הצדדים זורם דם רע. לא רק שאינם מדברים זה עם זה בשבועות האחרונים, הם גם מתדרכים האחד נגד השני בבתי רבני הציונות הדתית, בקרב עסקני המגזר וכלי התקשורת המגזריים.

ההיגיון אומר שאין שום סיכוי שהשניים ירוצו בנפרד בעטיו של המקום השביעי. חרף העובדה שבצלאל סמוטריץ' צולח בכל הסקרים את אחוז החסימה גם בריצה עצמאית עם חמישה מנדטים, אין בציונות הדתית מי שמוכן לערוב שכך גם יהיה בליל הבחירות.

מה גם שסינדרום המרפקנות חסרת הגבולות די נמאסה על בוחרי הציונות הדתית. הציונות הדתית שבעה פיצולים ומחלוקות. רבניה ובוחריה מקצה אל קצה לא רוצים לראות עוד מהרפש הזה על כל המחיר הכרוך בכך.

חרף היעדר ההיגיון, לפי שעה אנחנו נמצאים בסיפור פתוח לגמרי. קודם כל משום שמדובר בשני טיפוסים עקשניים שאינם נרתעים משבירת כלים ולטובת ריצה לאתגרים חדשים. בצלאל סמוטריץ' הדהים את המערכת הפוליטית כשהכריז ערב הבחירות האחרונות על הליכה נפרדת מנפתלי בנט ושקד ערב הבחירות האחרונות. גם בשעתו הנימוקים הרלוונטיים להיפרדות היו וויכוחים סביב מקום שלישי בעשיריה הראשונה. סמוטריץ', בדיוק כמו בן גביר, שבר כלים והכריז על פיצול המחנה הדתי. בשונה מבן גביר, הוא אף לא הותיר חלון להידברות.

אינטרסים זרים

וכמובן האינטרסים הזרים הבוחשים בקלחת הדתית. לאדם אחד במערכת הפוליטית יש אינטרס בפיצול המחנה הדתי. קוראים לו בנימין נתניהו.

נתניהו מאמין שסמוטריץ' לבדו עובר את אחוז החסימה. הוא מאמין בכך משום שביום שבן גביר מתפצל סופית מסמוטריץ', רבים מקרב הציבור הדתי שלא רצו לתת קולם לאיתמר בן גביר, יחזרו לשכון במפלגתו של סמוטריץ'.

הדברים נכונים שבעתיים אם סמוטריץ' ישבץ במפלגתו דמות 'לייטית', אולי חילונית. בתרחיש שכזה, תאבד שקד סופית את סיכויה לצלוח את אחוז החסימה. הדמות החילונית (עמיחי שקלי נניח) תסייע לו לשאוב את אחרוני המצביעים החונים לפי שעה במפלגתה של שקד.  

הליכה מפוצלת אף תאפשר לנתניהו לאחר הבחירות ולקראת המשא ומתן הקואליציוני להרחיב את מרחב התמרון שלו מול הייצוג הדתי-לאומי. במקרה הזה הוא יוכל לשלב את סמוטריץ ולוותר על בן גביר לטובת שילוב מפלגות מרכז.

נתניהו עדיין לא החליט סופית האם זהו האינטרס הצרוף שלו. הנה כמה חסרונות להליכה מפוצלת: אולי בכל זאת סמוטריץ' יפתיע לרעה וידורדר אל מתחת לאחוז החסימה. זה קרה לפני כמה שנים לנפתלי בנט שהחזיק בסקרים טובים עד ליום הבחירות אך ברגע האמת הוא נפל על חודם של 1400 קול אל מתחת אחוז החסימה ויצר את הפלונטר הפוליטי הרווח בישראל עד עצם היום הזה. ביום הזה, הגוש המוגדר גוש נתניהו, יכול לאפסן את המפתחות.

חסרון נוסף: מומנטום טוב של בן גביר יועצם בכלי התקשורת המסחריים וישמש נגדו ככלי ניגוח אל מול אנשי הימין הרך שייבהלו מהמחשבה שאיתמר בן גביר יהיה שושבין מרכזי סביב שולחן הממשלה הבאה.

למרות שעל פניו הדמות הפוליטית שצפויה להפסיד מהמהלך הזה היא השרה שקד שקרוב לוודאי תגנוז רשימתה רגע לפני הבחירות במקרה של ריצה משולשת, ישנם קולות בציונות הדתית הרואים בקריאת התיגר של בן גביר על סמוטריץ', מעין הזדמנות עבורה להיקלט במפלגת הציונות הדתית תחת מטריית בצלאל סמוטריץ'.

"שקד מרבה לדבר על ממשלה ללא קצוות, ובכן, זה הזמן להשתלב במפלגת המיינסטרים של הציונות הדתית. זה הזמן של בצלאל לפתוח את הדלתות ולהתפייס", כתב השבוע עורך ערוץ 7 עוזי ברוך במאמר שפרסם ותפס תהודה במגזר.

"המחירים קשים עבור השניים. אפילו בלתי נסבלים. שקד תידרש להיפרד מיועז הנדל ומרעיון 'ממשלת המיינסטרים שאינה משלימה לנתניהו ל-62 עם ממשלת ימין" ובצלאל ייאלץ לגנוז את כל האשמותיו עליה ולפתוח דף חדש. אולם ההכרח לא יגונה".

בדבריו התריע: "אין מדובר בהמלצה עיתונאית כי אם בתרחיש מחויב מציאות. האלטרנטיבה לא פחות ממחרידה עבור הציבור הדתי-לאומי. אם סמוטריץ לא עובר את אחוז החסימה אין יותר גוש ימין. אם שקד לא עוברת היא מורידה לטמיון עשרות אלפי קולות ימניים ומבטיחה את המשך הנצחת הכאוס הפוליטי.

"מנגד איחוד פוליטי כזה יוביל למקסום הקולות במחנה הימין ולהקמתה של ממשלת הימין הבאה בראשות בנימין נתניהו. זו תהיה ממשלת ימין על מלא שתמנע את עלייתו המחודשת של השמאל הפוליטי בישראל על כל המשתמע מכך". 

האם ישנה היתכנות למהלך שכזה? גורמים בציונות הדתית טוענים שבמידה וסמוטריץ' יפתח עבורה את הדלת – שקד תתפרק מנכסיה האחרונים ותשתלב על מלא במפלגתו וכדי להיות חלק מהכנסת הבאה. השאלה הגדולה היא היכן הלב של סמוטריץ'.

על פי ההערכה הרווחת בציונות הדתית, בסופו של יום סמוטריץ' ובן גביר ירוצו ברשימה אחת. "סמוטריץ' מתעב את שרבוב האינטרסים של נתניהו במפלגתו", טען בפניי השבוע גורם בסביבתו. "ובהיעדר אינטרסים זרים, אין שום היגיון בלהתפצל מאיתמר בן גביר", הוסיף.  

צביעות נוטפת

העיר תל אביב היא אחד ממעוזי התמיכה המרכזיים של יו"ר מפלגת העבודה השרה מיכאלי, אם לא הגדול שבהם. למרות שכל כך הרבה מצביעים פוטנציאליים מתגוררים בה, אחוז שביעות הרצון מהתחבורה הציבורית בתל אביב נמוך במיוחד. 

קרוב משפחתי המתגורר בתל אביב מספר לי שענף המוניות נכבש לחלוטין בידי גט-טקסי. "אדם שלא מחזיק בטלפון-חכם עם יישומונים לזימון מוניות באמצעים מקוונים – לא יכול לנסוע במונית", הוא אומר לי. "אין מדובר רק באוכלוסיה חרדית: אנשים מבוגרים בתל אביב המתקשים לזנוח את ההרגלים המסורתיים ומזמינים מונית באמצעות הטלפון או בעצירה ברחוב – לא יכולים יותר לעשות זאת".

"כמעט על בסיס יומי אני פוגש באנשים המנסים לעצור מונית ברחוב – ללא הצלחה. מונית שעוצרת ברוב חסדה מתנצלת על כך ש'היא מוזמנת'. נתקלתי באדם חולה לב שהתחנן להגיע לאיכילוב אך נהג המונית סירב באומרו 'שהוא מחויב להזמנה'.

באחד מימי השבוע שעבר שוחחתי עם חבר מועצה מטעם מפלגת העבודה באחת הרשויות הגדולות. אלו מילותיו: "אני מתבייש להודות אבל מיכאלי לא מזיזה צלחת במשרד התחבורה. היא מסרבת לטפל בבעיות האמיתיות בתחבורה הציבורית. ובמה שהיא מטפלת – היא פוגעת באוכלוסיות המוחלשות בישראל מתוך הנחה שהן בלאו הכי לא יצביעו עבורה בבחירות".

אולם השבוע מיכאלי אזרה אומץ והרימה את כפפת המנהיגות לטובת שיפור הנוף התחבורתי בישראל כשהשיקה את תוכניתה למאבק "בהדרת נשים בתחבורה ציבורית", כהגדרתה.

על פי התכנית, חמישה עד עשרה פקחים סמויים מטעם משרד התחבורה ייסעו בכל יום בתחבורה הציבורית בערים ירושלים, בית שמש ובני ברק וינסו לאתר מקרים של 'הדרה'

בקווים שהוגדרו כ'מועדים להדרה'.

את הנשים החרדיות מיכאלי הדירה כשהשיקה את הרפורמה האחרונה שייקרה את מחירי התחבורה הציבורית בכל הערים החרדיות בארץ. הצביעות הפוליטית מעולם לא ידעה ימים יפים יותר. למרות זאת הזעקה החרדית לא עלתה השמיימה: אם לא יקרה פנצ'ר לא צפוי, בעוד חודשיים וחצי מיכאלי עצמה תודר ממשרד התחבורה.